בשנים האחרונות, שני אמנים אמריקאים, מקס פריידר היזם, וג'אול ברגנר, חברו יחד להגיע למקומות בעולם בהם אזורי קונפליקט או אזורים עם אוכלוסיות נזקקות על מנת ליצור יחד עם קבוצות ילדים ונוער אומנות גרפיטי. הם פתחו ארגון שנקרא Artolution. ראו פרטים פה בסרטון וקראו בהמשך את הסיפור שעמד מאחורי המפגש פה בישראל :

למקס וג'ואל היה המשך לחלום, והוא להכשיר עוד אמנים צעירים ומבטיחים מתחומים שונים, על מנת שהם יוכלו להעביר את השיטה שהם ייסדו ופיתחו ובכך יתרחבו מעגלי ההשפעה שלהם. בזכות השגרירות האמריקאית, מחלקת התרבות, החליטה לקדם את הפרוייקט שלהם גם בישראל והחלום הזה מתגשם פה בארץ. אותרו 12 אמנים ישראלים, יהודים וערבים, שעוברים כעת סטאז' והכשרה אינטנסיבית שתקנה להם את היכולת להצטרף לפעילות של Artolution.
ההכשרה של האמנים הצעירים אורכת 3 שבועות, כאשר במהלך כל שבוע האמנים מגיעים למקום אחר, ומעבירים בו סדנת גרפיטי קהילתי יחד עם מקס וג'ואל ובניצוחם, ותוך כדי כך לומדים את הפרקטיקה. האמנים הגיעו לקבוצה שארגנו דביר מירוחם וסועד מרח'מה, ובה השתתפו 15 בני נוער מירוחם, ו15 מהכפר הלא מוכר רח'מה הסמוך לירוחם. הנה ראו פה בכתבה וקראו בהמשך:

הסיפור שעומד מאחורי המפגש בירוחם ובכפר רח'מה קשור לדמות מפתח בשם דביר ורשבסקי אותו הכרתי דרך, לאה שקדיאל עליה כתבתי בכתבה פה, תושבת ירוחם ופעילה חברתית, ציונית דתית, שמקדמת חיים של סובלנות אנושית. דביר ורשבסקי פעיל גם בתנועתה, "עוז ושלום". דביר גר וגדל בירוחם, לפני שנתיים התחיל להיות פעיל במגזר הבדואי בעיקר סביב הניסיון שלו בהוראת טכנולוגיה ובידע שצבר מהתיכון במגמת הרובוטיקה.

דביר ורשבסקי

דביר פיתח תוכנית של מערך פעילות בלתי פורמלי שמתקשר ללימודי טכנולוגיה ברח'מה בחסות מרכז המדעים בירוחם. וסביב זה הקים מרכז למידה שנועד לצמצם את הנשירה מהלימודים בכפר. הגיעו אל המרכז של דביר 30 תלמידים בגילאים מאד מגוונים. הוא ומורים נוספים שגייס למדו אותם מתמטיקה, עברית ואנגלית.

תמונות ממרכז הלמידה

את שותפתו לסדנת הגרפיטי, סועד המתגוררת בכפר רח'מה, הכיר דביר דרך מרכז הלמידה. סועד לומדת הוראה במכללת קיי ודביר פגש אותה כאשר חיפש מורים למתמטיקה. בנוסף לכך שסועד התאימה לתפקיד ההוראה היא גם ניחנה ביכולת לקשור קשרים מאד משמעותיים עם הילדים.

את מרכז הלמידה סבסדה הקרן על שם דויד פרומן. דביר למד בישיבת הסדר ומגיע מרקע תורני והשותפות עם סועד מהכפר רח'מה נראת לאנשים מבחוץ מוזרה, בגלל הפערים ביניהם. אבל הם צוות לעניין! דביר מדגיש כי כל הקשר שלו לפעילות המחברת בין יהודים וערבים בדרום, היא טבעית לו לחלוטין. בירוחם הרבה מדברים ערבית כשפת אמם וכל יום מתקיימים קשרים מאד אנושיים בין ירוחם והכפר רח'מה.

לשאלתי מה הדרייב שלו, עונה דביר שהוא מעוניין להשקיע בסביבה הטבעית שלו. הבדואים פה שכניו וההתעניינות והרצון לסייע והחשיבות היא חלק ממנו. עד לפני חודש דביר הדריך ולמד ערבית בפנימיה הדתית בירוחם. והחיבור בין תלמידי הישיבה התיכונית לבין העבודה עם אנשי הכפר רח'מה היתה חיבור שקשור לזהות הדרומית שלו. בסדנת הגרפיטי פגשו אומנים שהגיעו מהמרכז והמפגש הרגיש למקומיים שמי שמגיע מהמרכז, לא לגמרי מבין את התרבות המקומית בדרום. "לא משנה אם הם בדואים או יהודים, הגאוגרפיה מרכיב מאד חשוב מבחינה זהותית" מסביר דביר. ביטוי לכך היה בדימויים אותם יצרו במהלך סדנת הגרפיטי הקהילתית. התהליך היה מדהים, הנה כמה מהתמונות המתארות את התהליך. 

 

הנוער שהשתתף, התבקש לצייר על קנבס ענקי (2×25 מטר) את הזהויות והחלומות שלהם. ובמשך השבוע עברו תהליך בו עיבדו את הדימויים וציירו אותם ביחד עם האמנים. מחצית מהקנבס נתלתה על קיר גן הילדים ברח'מה, ומחצית  על קיר ברחוב הראשי בירוחם. ראו כאן את הדימויים שמביאים לידי ביטוי את העולם של המשתתפים:

ריכוז המשתתפים היהודים של הקבוצה היה באחריות דביר, וסועד, ריכזה את המשתתפים מהכפר. הפרוייקט היה, בסופו של דבר, תוצאה של שיתוף פעולה בין artolution, השגרירות האמריקאית, עמותת עתיד במדבר (שהפרוייקט התקיים במבנה שלהם, ובסיועם השוטף. הם היו אמונים על התפקוד השוטף של האירוע), מרקם אזורי, מתנ"ס ירוחם ומכללת בית ברל.

לשאלתי לדביר, כיצד היה מסכם את התהליך שעברו, ענה כי לנוער בירוחם וברח'מה זו היתה הזדמנות לפגוש בני נוער שהם לא היו פוגשים אחרת דבר שאילץ אותם, גם לדבר על ההבדלים ביניהם, וגם למצוא דרכים לשיתופי פעולה ונקודות ממשק בין הקהילות. "לא כל יום יש באיזור שלנו פעילות אמנותית ברמה כל כך גבוהה, וזאת היתה בשביל כולנו חוויה שלמדנו ממנה הרבה מבחינה אמנותית". 
יחד עם זאת, הרבה מהאומנים כלל לא הכירו את האזור על מורכבותו, האתגרים והאופי הייחודי שלו. רבים מהם לא פגשו מעולם בבעיית הכפרים הלא מוכרים וביחס אליו זוכה הפריפריה הדרומית. לכן, השגנו פה גם הישג נוסף שהפגשנו את הסיפור שלנו עם אנשים מהמרכז. היה נראה כי האמנים שהגיעו היו מרותקים והיו מוצפים בהרבה דימויים, מחשבות ותקוות שהיו מתחת לפני השטח אצל הנוער שלנו ולא באו לידי ביטוי כה מזוקק עד הסדנא הזאת. 

לבסוף, אני רוצה לציין שחוץ מההתפעלות שלי למפגש המרגש, התחברתי מאד לרעיון של מקס פריידר, ליצור רשת שדרכה יוכלו לתקשר כל המשתתפים בסדנאות שלהם מכל העולם. כל מי שהשתתף מעלה את יצירות האומנות לרשת, ובשיתוף מתאפשר לכולם להתבונן ביצירות האחד של השני. באופן כזה יכול להיווצר שיח גלובלי. זה מטורף…