האקתון מאנגלית Hackathon הוא אירוע שבו מתכנסים אנשי מקצוע מתחומים שונים כדי לעבוד על פרויקט בנושא כללי כלשהו המוכתב מראש ובזמן קצוב (מיממה או יותר). המילה האקתון קשורה לתחום הטכנולוגי "האק" מלשון התכנות היצירתי ו"תון" קשור למרתון שבו רצים למרוץ ארוך אך במועד אחד, מתחילתו ועד סופו. ההאקתונים החלו בשנת 1999 לפי הויקיפדיה, והיו סביב נושאים טכנולוגיים. בשנים האחרונות החלו האקתונים שונים ומגוונים לפתור בעיות בנושאים בריאותיים, חינוכיים וחברתיים ולאחרונה אף נפתחו האקתונים ליצירת מענה לצרכים מגוונים לאו דווקא באמצעות כלים טכנולוגיים. ההאקתון האחרון בתחום המשחקים שיזמו וארגנו שתיל והקרן החדשה לישראל במסגרת שבוע מעורבות של עיריית ת-א יפו, היה כזה. המשחקים שהמשתתפים חשבו עליהם היו גם משחקים טכנולוגיים אך גם משחקי קלפים, קוביות, צירוף חלקים, משימות וכלי עזר נוספים שלא קשורים לפיתוח טכנולוגי. לפעמים להאקתונים מגיעה חברה אחת או מזמינים אנשים שונים שתחום העניין של נושא ההאקתון רלוונטי להם. הפעם ההאקתון היה פתוח לציבור, הגיעו 120 איש שרובם לא הכירו והם מייצגים עיסוקים רבים ומגוונים, תוכנה, חינוך, אומנים, פעילי חיים משותפים, נציגים של ארגוני שלום ועוד. גם הגילאים היו  מגוונים, היו ילדים בני 10 שהגיעו בליווי הורה או מורה… והגיעו גם צעירים ומבוגרים וארגון Games for peace עליהם כבר כתבתי פה שהיו פעילים באירוע. 

על החוויה אספר דרך העיניים של מספר מרואיינים שהגיעו להשתתף. ביניהם היו דב קולר פעיל חברתי, בונה אתרים, קופירייטר וגם מלמד עברית בקהילות ערבייות בגליל באמצעות שיטות חדשניות וטכנולוגיות. כוכבית לנקרי, סגנית מנהלת בחט"ב, מורה למדעים ומובילה רב תרבותיות בביה"ס, דרך מפגשים עם ברטעה. יהונתן, ילד בן 10 שרוף על מיינקרפט. דב שמע על ההאקתון דרך הבלוג (יששששש) וכוכבית הגיעה דרך מוסטפא המורה השותף שלה לתוכנית אקולוגית "סביבה אחת" לכיתות ז'-ט'. קרלוס שטיגליץ ודועאא דיאב אבו אלהיג'א משתיל ועוד רבים אחרים.
היום התחיל בהתכנסות של כולם, תודות לחברה המפיקה "play work" שייצג אותה בני פייביש, שהסביר מהו אימפקט רעיוני דידקטי, מה זה משחק ומה התרומה של משחק. והחשוב מכל כיצד משחק יכול לתרום לשינוי עמדות ושינוי חברתי ולתנועה של ערכים וליצירת תקשורת בין אנשים ובין קבוצות. דברו על פרויקטים דומים בעולם ובארץ. הוסבר על התכונות שראוי שיהיה במשחק החברתי בהקשר של המאפיינים של משחק שיש לו תרומות לפיתוח האמפתיה וההכרה לאחר וגם יוצר שיח, עניין והנאה. במרחב המקסים במרכז היהודי ערבי ביפו, היו מפוזרים שולחנות עם ציוד מגוון והמשתתפים התחלקו לפי תחומי עניין.
חלק בחרו להמציא משחקי בתחומי המחשב, משחקי פנאי, בהוראת השפה, במשימות על הספקטרום של פיתוח אינטלגנציה רגשית והתבוננת פנימה כמו מה אתה חושב על… כל קבוצה ניסתה לפתח משחק שישלב את התכונות הרצויות כדי להשפיע על שינוי חברתי. בסופו של דבר משחק שיש בו התכנות גדולה יקבל מלגה להמשך פיתוח מהקרן החדשה. בקבוצה של דב לדוג' השתתפו ארבעה שהתעניינו במשחק מקדם שפה עברית וערבית, אך הקבוצה התפצלה לזוגות לשני כיוונים קצת שונים. המשחק שהם פיתחו ביחד עם ורד בוגרת בצלאל מזכיר את המשחק שבץ נא אך האותיות מורכבות משתי השפות. כל מילה יוצרת שיח סביבה בעיקר בגלל השילוב של השפות. כדי לבדוק התכנות הם הזמינו עוד שתי בנות ערביות שעזרו לקדם את מימוש הרעיון. ורד כבר מעוניינת לקחת את המשחק להוצאתו לפועל ומקווה לזכות במענק. הנה בתמונות רואים קבוצות שונות שדנות בהמצאות למשחקים:
 הוכנו רעיונות למשחקים רבים, משחק משימות במחשב פרי המצאתן של שני ילדים בני 10 שיהונתן אחד מהם. הרעיון שלהם קשור למיינקרפט שכזכור הוא משחק אינדיבידואלי שבו שחקן אחד יכול לשחק, אך הם בנו אותו כך שחייבים לשתף פעולה.  הרעיון שמשחקים בו שני שבטים, כל שבט מורכב מילדים יהודים וערבים והניצחון תלוי בשיתוף פעולה ולא בהתנצחות האחד מול השני. 

המשתתפים אמרו כי החוויה היתה מהנה מאד. העובדה כי יצירת המשחק התרחשה בזמן קצר והפעילה מספר רב של מיומנויות ואנשים מכל התחומים והגילאים גרמה להתרגשות רבה. המנטורים שהסתובבו וכיוונו את הקבוצות תמכו מאד והאיצו את התהליך על ידי מיקוד והכוונה דידקטית. כל מי ששאלתי הוקסם מהאירוע והמפגש שהשאיר טעם של עוד. בעקבות המפגש גם נוצרו קשרים חדשים. 

המשתתפים סיפרו שהיה משמח להכין משחקים שיכולים לחולל שינוי של ממש בהתייחסות ובהבנה בין הקהילות. אסכם עם דבריו של דב קולר: "ברגע שאתה מפתח משחק שמאפשר לזולת לראות את האחר, משחק שבו אפשר למשך שעה להחליף כובעים ולעבוד על מגוון היבטים אנושיים ועל מטרות משותפות זאת פעולה שמקדמת הבנה, אמפתיה וגם יוצרת שיח מהנה וחברתי – אלו המאפיינים של משחק משותף" אין ספק שהאירוע יצר הרבה מאד אופטימיות ותקווה.