לקחתי את ענבר, בן השנתיים וחצי, כי העתיד "בגדול", הוא שלו…. ועבורו בעיקר הלכתי לחפש את התקווה… חפשתי מידע לגבי צעדת נשים עושות שלום במהלך השבועיים ביןה -5/10 ל-19/10 ומצאתי מידע רב דרך האתר המסודר של התנועה. נרשמתי ליום שישי למקטע 4 דרך פה. קבלתי הודעות במייל ובטלפון והרגיש לי שאני בידיים בטוחות והכל מסודר ומאורגן להפליא, כולל הקפצה מסודרת באוטובוס חזרה לרכבים. ואכן ענבר ואני הגענו מצויידים בחולצות לבנות, מנשא וכמובן צידה לדרך. ופגשנו מאות א(נשים). פה אספר רק על ארבעה שעושים למען שינוי חברתי, וסיפורם שזור היטב בצעדות מחאה ומסעות מרתקים. img_20161007_080727285-2 תחילה שמחתי לפגוש את יורם פריד הרכז החברתי האגדי של תיכון המקיף חוף הכרמל. איש ערכי שאני מכירה שנים. יורם היה בין יוזמי הצעדה בזמן מחאת המורים בשנת 2007 "מחנכים בשביל ישראל", מסע שהחלו 12 מורים מהמקיף חוף הכרמל ברחבי הארץ במשך 17 יום, והסתיים ברחבת הר הרצל בהצטרפותם הבלתי צפויה של 150 מורים. דבריו ביום חגיגי זה ומסקנותיו מהמסע למען חינוך ערכי ו"הטובים לחינוך" ניתן לקרוא פה. תוך כדי הליכה והנוף המהמם הנגלה לפנינו מגבעות שיח אבריק שיתף אותי יורם במסע שערך השנה. 1100px-abreekpano

המסע שלו התקיים במהלך חודש בספרד בקמינו דה סנטיאגו , מסע שתאר אותו כמסע שידוע כיעד לעולי-רגל מהסוג החדש. הדרך לצליינים מהמאה ה- 9 משכה אותו לא בגלל הקשר הדתי, אלא בעקבות אהבתו לטיולים לטבע, לנופים, ובעיקר גם לחוויות בין תרבויות ולהכיר אנשים מכל קצוות העולם. את המפגש בינינו הוא סיכם בשיתוף אישי שבכל ערב לפני שהוא נרדם הוא עדיין רואה עצמו כאילו הוא בקטע מהמסלול בקמינו… מעורר השראה וכמובן יעד ששמעתיו ממנו לראשונה ואשמח להגשים.  img_20161007_084932148-2פה בסלפי עם חברתי אולפת חיידר אשר מובילה את הצעדה . על אולפת ועל כל העשייה שלה כתבתי כתבה נפרדת אם לא קראתם ממליצה מאד לקרוא פה. אולפת נבחרה להוביל את הצעדה ולתכנן אותה ביחד עם עוד שותפות מנשים עושות שלום. היא נראת מאושרת, מחלקת הוראות במגפון ויחד עם זאת לא מפסיקה לחייך לכולם, להנות ולדבר. מסתבר כי 20 אנשים נרשמו לצעוד יחד כל השבועיים, הם בעצמם עוברים חוויה מיוחדת במינה. אולפת שיתפה אותי שלעיתים היא מתרגשת כמו בטקס בנהר הירדן ולעיתים היא נמצאת במפגשים מאתגרים ומעניינים מאד עם תלמידים, נשים ערביות ויהודיות, דתיות וחילוניות. ועם הגברים שתומכים במסע. כל הצועדים הקבועים כבר מכירים האחד את השני והחיבורים יוצרים אחווה סוחפת לכל מי שמצטרף יומית, כמוני. והנה תמונות שאולפת צלמה אשר ממחישות את האווירה שחווינו יחד אתמול.

.zzzzzz

בהמשך פגשתי אדם בן 70 שנראה כבן 40 צועד במלוא המרץ ועוד לוקח עמו שלט. שמו שולטי רגב מקיבוץ תובל. צעדנו יחד והייתי מרותקת לסיפורים שלו. האיש אקטיביסט ומופלא ממש. לפני שנים הוא רצה לפעול למען שינויים חברתיים ופוליטיים. הוא שמע על תורתו של מהטמה גנדי אשר חוץ מהובלתו את תנועת העצמאות ההודית במאבקה נגד שלטון האימפריה הבריטית. הוא נחשב לסמל ההתנגדות הלא-אלימה בזכות הגייתה ויישומה של הסאטיאגרהא – פילוסופיה הממוקדת בחיפוש אחר האמת ובהתנגדות לרשע באמצעות התנגדות פעילה אך לא אלימה. בכך עורר השראה לתנועות שונות למען זכויות אדם ולחופש ברחבי העולם. לאחר שנתמנה מהטמה גנדי לעמוד בראש הקונגרס הלאומי ההודי, הנהיג קמפיינים כלל-לאומיים להקלת העוני, לשחרור הנשים, לאחווה בין דתות וקבוצות אתניות שונות, להפסקת האפליה כנגד קאסטות בכלל וקאסטת ה"טמאים" בפרט, ולמען עצמאות כלכלית של הודו. בהקשר של צעדה גדולה הוא הוביל את האומה ההודית במרי האזרחי נגד מס המלח שהונהג בהודו, על ידי כך שב-1930 ערך את "צעדת המלח" בת 400 הקילומטרים. שולטי שלנו בהשראת מהטמה גנדי הקים בארץ תנועה אי אלימות=כוח, והוביל הדרכות וקורסים באונברסיטה שמאמנות להתנהל באי-אלימות (באתר שלו פה תוכלו לראות את הפילוסופיה ואת הדרך ליישום ) כלפי סיטואציות רגילות ביום יום בחיים ועד עשיה חברתית ופוליטית. 

depositphotos_54368703-mohandas-karamchand-gandhidepositphotos_77075185-mahatma-gandhi-statue-in-london

את יעל אדמי חשוב להכיר כי היא עושה היסטוריה (ראו בסלפי לגמרי בסוף מסלול ה- 8 קמ'… ). יעל אדמי מובילה את נשים עושות שלום ולמעשה את צעדת התקווה אותה תכננה כשנה מראש עם כל הצוותים והצמוד המעודד והמפרגן, יואל. יעל היא גם בת למשפחה שכולה, ויו"ר הפורום משפחות שכולות ישראלי-פלסטיני בעד שלום. העשייה שלה המעוררת השראה היא לפעול כל העת למען התקווה לשלום. צעדת התקוה תוכנננה עם כאקט אקטיבי מתוך לקיחת אחריות של נשים מכל הקשת החברתית והפוליטית על עתידם ועתיד ילדינו למען קידום הסדר מדיני מיידי. עם הדרישה הזאת תגענה בתקווה מאה אלף נשים לרחבת הכנסת ב- 19/10.img_20161007_131338657-2

כאשר מנהלת המוזיאון וילפרד בקיבוץ הזורע עלתה לבמת הטקס לברך, ואמרה שהמילה "שלום" מרגישה לה "רחוקה" והיה שמץ של ייאוש בקולה, ישר יעל צעקה במלוא הכוח "יש תקווה, זאת צעדת התקווה, אנחנו מדליקות את הלהבה למען השלום…" וכולם הצטרפו במחיאות כפיים סוערות ובשירה סוחפת "עוד יבוא שלום-סאלם עלינו…" מהלך צעדת התקווה, מבחינתה של יעל , אומר שגם אם הייאוש זמין ונוח, לא נכנעים אליו, היא עושה מעשה, ומאמינה ביכולת של כולם להשפיע.img_20161007_085728060-2

אם ברצונכם להרשם ולהצטרף ליום צעידה או יותר, המידע הרב והקישורים בהתחלה, מבטיחה שלא תצטערו. עוד היו המון אנשים שרציתי להכיר ולשמוע את הסיפור שלהם. פה בחרתי מספר אנשים שקשורים לצעדות למען מטרות לשינוי חברתי. ובכך מצאתי את החיבור. מה אתם חושבים וכיצד אתם מתחברים?