המשחק המוכר בעולם – מיינקראפט – עם ערך מוסף מעמותת משחקים לשלום
קיץ ואוגוסט ואני שוב מבקשת מזהר (עולה לכיתה ג') שיצא מהמסך… ומתעצבנת שהוא בסוף הקשיב לי אבל יוצא ממנו וישר עובר למסך בגודל אחר… היום הופתעתי לשמוע על אפשרות אחרת ועל ערך מוסף למשחקים הממכרים והשואבים האלו.
האביר זהר יצא מהמסך לפעילות במגדל דוד
נתחיל מהבסיס – אין היום ילד מכיתה ד' עד ח' שאינו מכיר את מיינקראפט וסביר להניח שגם משחק בו. ובכל אופן מי שלא מכיר, מדובר במשחק שמרכיבים בו, עולם מקוביות (דומות ללגו) בתלת מימד עולם שלם. המשחק מאד יצירתי ומאפשר לבנות בחופשיות רבה גם באופן אישי וגם באינטראקציה עם עוד שותפים. תוך כדי משחק מתמודדים עם אתגרים הקשורים להישרדות, חקר העולם ומסתבר שגם אינטראקציות ודיאלוג שיכול להביא לשלום.
הפעם פגשתי את אורי משעול, יזם שהקים לפני 15 שנה בית תוכנה "incredibuild" , חברה שעוסקת בחישובים לתוכנות חומרה ומוסדות פיננסים, אורי ניסה להסביר לי, ומה שהבנתי שמדובר במנוע של האצה של חישובים מורכבים (האמת, נראה לי עדיף לי להתמקד בשאלות על היוזמה החברתית שלו…). אורי עד לפני מספר שנים שימש כמנכ"ל החברה אבל בשנים האחרונות הוא "רק" יו"ר הדירקטוריון שלה, ולכן הוא חשב שהתפנה לו קצת זמן ומיד מילא אותו בנושאים חברתיים והחליט לפתח מיזם חברתי. אורי גם בעל משפחה ואפילו מוסיקאי חובב ולא יכולתי שלא להוסיף שהוא גם הבן של אחת המשוררת המוכרות והמוערכות אגי משעול. העמותה החדשה שהקים לפני שלוש שנים פרצה דרך בעולם המשחק הוירטואלי של ילדים להעלאת מטרות ערכיות. היוזמה שלו נבעה בעיקר מתוך צורך פנימי להיות פעיל עבור החברה בה אנו חיים. ואחד הדברים שהכי הטרידו אותו מבפנים, היה המרקם החברתי המאד נפיץ של החברה הישראלית ובפרט יחסי יהודים ערבים. אורי משעול מעריך כי קיים אצלנו רובד שלם של מתח ברמות שונות, מדובר או לא מדובר,ולכן במקום לתפור את המתח הזה – התחושה היא שהקרע רק הולך ומחריף. יחד עם זאת אורי משעול מאד מזדהה עם מה שהנשיא רובי ריבלין שם את האצבע עליו ולכן לטעמו יש תקווה והוא רוצה לקחת חלק בעיצובה.
אורי משעול היזם מעורר השראה
משחקים לשלום
מסתבר שהכנס של ארגון אמריקאי שנקרא games for change הבליט את הפוטנציאל הגדול של משחקי המחשב לשינוי חברתי בכל מיני רמות. שם בכנס רחוק מישראל, נפל לאורי האסימון שכולם משחקים משחקי מחשב, ערבים, יהודים, דתיים, חילונים, וכיוב' ללא קשר לזהות ולשייכות אתנית. משחקי המחשב אפשרו דווקא אינטראקציה בעולמות וירטואליים, שם כל שחקן שווה למשנהו וכל אחד גם יכול לבחור זהויות שונות ללא קשר לזהותו. ואז עלה הרעיון שאם יהיה ניתן ליצר חוויה בקנה מידה גדול שבה משתתפים רבים בעלי זהויות שונות משחקים משקחי מחשב עם אתגרים ליצור הקשורים בשינוי חברתי. אורי נפגש עם אנשים רבים הקשורים לפעילות חברתית וליזמות, כגון, הנס שקור, יזם היי טק, אשר פועל כבר מספר שנים לעידוד יזמות במגזר הערב. למשחקי מחשב, וגיבש קבוצה שהתחברו לרעיון והקימו ארגון שנקרא משחקים לשלום. 2013 נרשמו כעמותה שמפעילה תוכניות.
הפעולה הראשונה של העמותה החדשה, היתה אירוע קטן אבל יומרני. בתקציב קטן קראו דרך פייסבוק לילדים שאוהבים את minecraft ממדינות בכל המזרח התיכון, לשחק ביחד במשך סוף שבוע שלם על פי משימות מוגדרות. במשחק המשתתפים שנרשמו קבלו אתגר, דרך הרפתקאות משותפות, לבנות כפר וירטואלי משותף שכולם חיים בו בקיום משותף במזרח התיכון. המסר הסמוי היה שהמבוגרים לא מצליחים לעשות את זה בפועל, אז בואו נראה את הילדים מתכננים את זה בעולם הוירטואלי הזה ונלמד מהם – כיצד? ואכן ילדים ממצרים, ערב הסעודית, תורכיה וכמובן ישראל בילו ביחד סופ"ש ובנו את הכפר הזה. היה מדובר על תקציב מצומצם. חוויה שבה ילדים מכל המזרח התיכון ירדן, מצרים, ישראל שכחו את הגבולות המציאותיים וחיו בעולם וירטואלי, תקשרו ביניהם עבור מטרה משותפת שהיתה מאד מהנה. הצפיה בהם הראתה את הפוטנציאל הגדול של השימוש באינטרנט לעשיה בהנאה שיוויונית למען מטרה משותפת. לא היה צורך בהרבה מאמץ כדי ליצור את החוויה הזאת של האינטראקציה והדיאלוג. מאז ממשיכה העמותה לקיים סופי שבוע מרוכזים דומים שנקראים play for peace weekends , מאז ועד היום השתתפו מאות ילדים.
תוכנית לבתי ספר play2talk
בינתיים העמותה יזמה משחקים חטיבות הביניים בבתי הספר ערבים ויהודים בישראל. שתי כיתות משחקים אך לא אחת מול השניה אלא כשתי קבוצות מעורבבות. רק הרעיון הזה יוצר דיאלוג ואינטראקציה משתפת. המפגשים נערכים במשך שלושה חודשים בעולם משחק, מידי שבוע באותו יום ובאותה שעה. וכמובן מתקיימים גם מפגשים פנים אל פנים בעזרת מנחים מהעמותה. בזמני המשחק במיינקרפט עם הפיתוח של העמותה, בעיקר משחקים אך במפגשי פנים אל פנים גם מדברים על המורכבויות ויוצאים לגמרי מהמסכים… כמובן שהעמותה קנתה רשיונות של המיינקראפט וגם הפיתוח שלהם נעשה כאשר היו בקשר עם המפתחים של מיינקראפט הבינלאומי. ולכן התלמידים שכבר משתתפים מבתי הספר בארץ מאושרים שהצטרפו לתוכנית שמאפשרת להם למידה מתוך חוויה טכנולוגית במשחק אהוב כל כך ודרך זאת ליצור דיאלוג עם השותפים שלנו.
משחקי המחשב הם מקפצה למפגש הבינאישי ובמה המשותפת הטבעית ביותר לגיל הזה וכך מתוך החיבור הטבעי ממשיכים הלאה. במפגשים פנים אל פנים נוגעים בנושא של זהויות ותרבות. החוויה המשחקית מתרכזת בדינמיקה ובדיאלוג ליצירה משותפת מרוחקת מחיי היום היום והשייכות התרבותית. המשחק מתאים גם לבנים וגם לבנות כי הוא יחסית למשחקי מחשב אחרים לא מוטה מגדרית. מגדרית ולכן הוא מתאים לכולם. אחד מהעקרונות לפיתוח הרעיון הזה היה להשתמש במשחקים שהם הכי פופלארים ומשרתים מרובי משתתפים. הוראות המשחק חייבים לכלול תקשורת ודיאלוג ומציאת שפה משותפת. בשלוש שנים האחרונות עברו את התוכנית מעל 600 תלמידים ומעל 10 בתי ספר. השנה העמותה הצהירה על הרחבת הפעילות לעוד 10 בתי ספר. מעניין מי הראשונים שיקפצו על המציאה. הלוואי שביה"ס של זהר שלי.
אולי הפיתוח הבא שלהם יהיה משהו שיהיה קשור לפוקימון גו, שהוא הלהיט האחרון אולי יפתחו בו גם דיאלוג לחיים משותפים?
ומשהו חדש שאנחנו הראשונים לדעת?
לפני שנה אחד מהפורייקטים הכי מרתקים שעשו כעמותת משחקים לשלום , היה הזמנה שקבלו מהאיחוד האירופי לבקר בגאורגיה ובאבחזיה, זה מחוז בצפון גאורגיה שמוחזק בשליטה רוסית ויחסי איבה איומים בין גאורגיה לבין אבחזיה שכף רגלו של גאורגי לא יכול לדרוך באבחזיה ולהיפך. וארגון בינלאומי שפעיל שם הציע לקיים את התוכנית משחקים לשלום בין נוער גאורגי לבין נוער אבחזי.
אחרי קושי גדול גייסו בני נוער משני הצדדים. היה קשה מאד לצרף נוער באבחזיה אך בסופו של דבר הצליחו לייצר אירוע עם פרופיל נמוך כדי לא לסכן אף אחד ונוצרה תקשורת בין בני הנוער. אפילו, מספר אורי משעול, הוא היה עד לשיחה מאד מרגשת בין נערה אבחזית לבין נערה גאורגית וגילו שהן לא שונות זאת ומזאת.
אז מה אתם בעד או נגד משחקי מחשב?
