לאחרונה, בחיפושיי אחר דוגמאות ללמידה מתחדשת בנושא רב תחומיות המתקשרת לחיים בשותפות, עקב הרפורמה של שרת החינוך 2022, נחשפתי לתוכנית הלימודים "אופק בסכסוך". התוכנית יצאה לאור לקראת שנת תשפ"ג ועוסקת בסכסוך היהודי-פלסטיני בהיבט שלא נלמד עד כה בבתי הספר: הגישה הדו-נרטיבית. בחיפושיי הגעתי לנעמי ורד, אשת חינוך ותיקה, שעבדה עם צוות איכותי של אנשי חינוך, במסגרת עמותת סיפור – חכאיה, אשר פיתחו וכתבו את התוכנית. שאלתי את נעמי ורד, מספר שאלות וראו כאן הצצה משובחת ומרתקת לסודות שמאחורי הקלעים בהכנת תוכנית לימודים בנושא חיים בשותפות – הכרות עם נרטיבים – "אופק בסכסוך".
כיצד הגעתם לרעיון הזה, לכתוב תוכנית לימודים על נושא שמעולם לא הוכנס באופן רשמי לתוכנית הלימודים בישראל?
התוכנית מתבססת על התנסות חוויתית ואינטלקטואלית שלנו בגישה הדו-נרטיבית בהתמודדות עם הקונפליקט, אותה חווינו כמורים ישראלים שעבדו עם מורים פלסטינים על כתיבת הספר "להכיר את ההיסטוריה של האחר" (הוצאת מכון פריים 2009); הספר מציג את ההיסטוריה של א"י במאה ה- 20 מבעד לעיניים יהודיות ועיניים פלסטיניות.
עם סיום עבודתנו המשותפת ופרסום הספר, חשבנו שצריך ללמד על הקונפליקט יהודי-פלסטיני בישראל, כתוכנית העומדת בפני עצמה, ושעלינו להטמיע את הגישה הדו-נרטיבית בבתי הספר שלנו כדרך הנכונה ללמוד. כמורים להיסטוריה שתמיד עמוסים בבדיקת מחברות, מבחנים ולימוד לא עמדנו במשימה, אבל ספי דונר, יזם עסקי נמרץ ונחוש, נתקל בספר והתלהב מהרעיון. ביוזמתו וביחד איתו הקמנו את עמותת "סיפור-חכאיה" שתקדם סוג לימוד שכזה. אנו מייחסים חשיבות עצומה להוראת התוכנית הזאת, ומאמינים בה.
מי כתב את התוכנית ומה החידוש הפדגוגי שלה?
את התוכנית כתבנו; רחל זמיר, יהושע רץ ואני (נעמי ורד), אמצנו את הגישה והלימוד הדו-נרטיביים בכל תחום אשר לימדנו, כדרך לגישה ביקורתית ולקיום דיאלוג פורה ואמפטי, במיוחד במצבי מחלוקת וקונפליקט. החידוש הפדגוגי מצוי בעצם הכנסתו של חינוך פוליטי לבתי הספר, בדרך שבה התלמידים מגבשים את עמדתם לאחר שרכשו ידע מקיף, התמודדו עם שאלות העולות מתוכו, ולמדו על האופן שבו האחר חווה את המציאות ומפרש אותה. הידע וההיכרות עם הסיפור של "האחר" מהווים, לדעתנו, תנאי לדיון אינטלקטואלי שמתנהל על בסיס הקשבה, שוויון וכבוד לעמדות אחרות. זה לימוד שהוא תנאי לגיבוש עמדה אישית מושכלת, שאינה מתלהמת אלא עומדת על עקרונות ודעות ופועלת לשכנוע ולהסכמות. אנו מקווים לקדם באמצעות התוכנית הבנה ומתינות בתוך העמים ובין העמים, ותשתית הומניסטית לקיום חברה דמוקרטית בישראל.
רחל ונעמי
ספי ויהושע
מהיכן הגיעה הגישה הדו-נרטיבית?
הראשון שביסס את הגישה הדו-נרטיבית כדרך לְמַתֵן קונפליקטים ופערים חברתיים היה פרופסור דן בר-און ז"ל מאוניברסיטת בן גוריון, שעבד לראשונה בגרמניה עם בנים ובנות של נאצים ושל קורבנותיהם. עם השנים המפגש הדו-נרטיבי, כדרך לקיום שיח פתוח, שוויוני ובונה בין קבוצות, התקבלה על ידי מורים, מנחים, ומגשרים למיניהם בדיסציפלינות שונות.
כאשר מפתחים תוכנית לימודים, חייבים להציב כמה סימני דרך שלאורם היא תיכתב. מה היו המחשבות שלכם?
הקווים המנחים שלנו בכתיבת התוכנית נגעו בארבע זוויות הקשורות בהוראה ובחינוך:
1) מבחינת התלמידים – רצינו שהתוכנית תתאים למירב התלמידים.
2) מבחינת המורים – רצינו שכל מורה שיש לו תשוקה להתמודד עם הוראת הקונפליקט היהודי-פלסטיני יוכל לאמץ את התוכנית וליהנות ממנה.
3) מבחינת התוכן – היה חשוב לנו שהתוכנית לא תזוהה עם "השמאל" או "הימין" (בדגש על הֵא הידיעה), אלא תתאים למי שמצוי במרכז המפה הפוליטית – שמאלה וימינה ממנו, למי שמאמין שאפשר לדבר על הקונפליקט עם הצד השני.
4) מבחינת מבנה התוכנית – החלטנו שלא להסתפק רק בלימוד הדו-נרטיבי, אלא להמשיך ממנו גם לאקטיביזם פוליטי בחברה הישראלית. התוכנית מציגה באופן מאוזן, כך נראה לנו, עמדות מנומקות של הימין, של השמאל ושל הציונות הדתית בהתייחסותן לקונפליקט, ומאפשרת לתלמידים לגבש עמדה אישית לאורן.
האם רק מורים להיסטוריה או לאזרחות ומדעי המדינה יכולים ללמד את התוכנית?
התוכנית כוללת הדרכה מפורטת למורה (כולל הפעלות ב"לחיצת כפתור" ותשובות אפשריות לשאלות העולות בשיעור), כך שכל מורה מכל דיסציפלינה יכול ללמדה אם הנושא קרוב לליבו או לליבה, להרחיב ולגוון אותה באמצעות הנושא שהוא או היא מומחים בו. יש בתוכנית מגוון של פעילויות, לרוב בקבוצות, מצגות, סרטונים ועוד, והיות והנושא הוא אקטואלי הוא עשוי לרתק את הכיתה. אפשר ללמד את התוכנית בכיתות י‘ – י“ב כחוג העשרה שנתי, בסמינר העוסק בסכסוך היהודי-פלסטיני, במסגרת שיעור שנתי של ”השכלה כללית“ בכיתה י‘, במסגרת נושאים שונים הנלמדים בבית הספר, ובשיעורי חינוך.
משלבים בתוכנית לדוג' סרטונים
האם מתאים ללמד את התוכנית גם בחברה הערבית בבתי ספר לדוברי ערבית?
התוכנית כפי שהיא היום מתאימה רק לבתי ספר יהודים, דוברי עברית, מפני שהיא נכתבה על ידי מורים יהודים ומתייחסת לפוליטיקה היהודית במדינת ישראל. בכוונתנו לכתוב תוכנית ברוח זו גם לבתי ספר מהחברה הערבית, שבה נשתף פעולה עם מורים ישראלים-פלסטינים שיביאו את הנרטיב הפלסטיני הישראלי ואת האפשרויות העומדות בפני ערביי ישראל בהתייחסות לקונפליקט.
תוכלי להסביר לנו את מבנה התוכנית?
בתוכנית ישנן 9 יחידות:
יחידה 1: יחידה תיאורטית (שיעורים 1 – 4)
מהו סכסוך? כיצד מעודדים סכסוך וכיצד אפשר למתן אותו? מהו נרטיב, ומה תפקידו בסכסוכים? ומקרה מדגים (אירלנד).
יחידות 2 -5: ההיסטוריה של ארץ ישראל במאה ה- 20 בלימוד דו-נרטיבי (שיעורים 5 – 14)
העולם היהודי וא"י עד הצהרת בלפור; הצהרת בלפור ושנות ה- 20 וה- 30 בא"י; תוכנית החלוקה ומלחמת העצמאות; מלחמת ששת הימים ותוצאותיה.
יחידה 6: החברה הפלסטינית – מעמדם של הפלסטינים ביהודה ושומרון ומצבם (באמצעות "סיפורים מהחיים"), ארגוני הטרור והאינתיפאדה הראשונה (שיעורים 15 – 17)
יחידה 7: החברה הישראלית ויחסה לסכסוך – עמדות בחברה הישראלית בשאלת הסכסוך (שיעורים 18 – 21)
יחידה 8: אקטיביזם פוליטי – הכרות עם תנועות ועמותות העוסקות בנושא
הקונפליקט, והכרעה אישית (שיעורים 22 – 25 )
יחידה 9: משוב ותקווה – הדרך בה הלכנו, אופק בסכסוך הישראלי-פלסטיני
(שיעורים 26 – 28).
דוגמה לשקף מתוך המצגת המצורפת הראשונה
ובכן נעמי, אם נשות ואנשי חינוך מעוניינים לשמוע ולקרוא פרטים נוספים על התוכנית, כיצד ניתן לעשות זאת?
אפשר לכתוב מייל ל – Info@sipur-hikaya.org ואפשר גם להתקשר לספי במספר הטלפון: 0544360360
