מדור חדש בבלוג שנקרא – סיפורה של אישה – פעילה חברתית – יספר על נשים פעילות חברתית בקידום החיים המשותפים, בניגוד לסיפורה של שפחה (מסדרת הטלוויזיה המוכרת, שם נשים מנוצלות ונשלטות) כאן יוצגו סיפורן של נשים פעילות חברתית, אם בהתנדבות ואם בשכר, נשים שמחוללות שינוי חברתי בתחום הקשור לחיבור בין ערבים/ות ויהודים/ות. דרכן נוכל גם להתוודע לפעילות ארגונים, עמותות ויוזמות שונות.

הפעם נשמע את סיפורה של אישה – פעילה חברתית – ורד איל סלדינגר ב"נשים עושות שלום". בעבר כתבתי על חוויותי האישיות עם התנועה, תוכלו לקרוא פה וגם לגלול למטה פה ולראות אירועים שלהן ברחבי הארץ.

ורד מספרת שלראשונה שמעה על תנועת "נשים עושות שלום" (נע"ש) דרך צעדת התקווה – שהחלה בראש הנקרה ועברה בכל הארץ עד לאזור ים המלח והסתיימה בעצרת המונים בירושלים. ורד, מזכרון יעקב, מוזיקאית, יועצת סביבה ופעילת סביבה התלבטה אם להצטרף לפעילות כזאת.

"שמעתי על הצעדה ב-2016, אך עדיין לא השתכנעתי: למה "נשים"? האם נכון לכלול את כל קצווי הקשת הפוליטית? האם זו לא עמדה בלתי ברורה ובלתי מתחייבת?"

ורד

הצטרפתי לתנועה והיום לאחר היכרות עמוקה יותר עם התנועה, אני מאמינה שבדרך המאחדת את כל הפלגים הפוליטיים יש סיכוי גבוה יותר לקדם הסכם מדיני. חוץ מזה, המחויבות של חברות התנועה היא סוחפת; ישנה אחריות משותפת ורצון אמיתי וכן לשנות את המצב שאנו נמצאים בו היום. למרות התחושה שאין כבר סיכוי, ש"אין פרטנר", אנחנו נשענות על חוות דעת נוספות המאמינות שניתן לשבור את הקיפאון המדיני.

השתכנעתי גם שיש משמעות להובלה נשית, גם אם גברים מצטרפים כמובן, מתוך אמונה שהזווית הנשית יכולה להביא אותנו למקומות אחרים, חדשים ושונים מזו הגברית. התנועה דוגלת בקידום החלטה 1325 של מועצת הביטחון של האו"ם, הממליצה על העלאת ההשתתפות של נשים בתהליכי משא ומתן לשלום וביטחון, וקובעת כי היסטורית, שילוב הנשים קידם פתרון סכסוכים, והסכמים שנחתמו בשיתוף נשים הצליחו יותר ושרדו יותר.

תמונה מצעדת התקווה ב- 2016

את תנועת "נשים עושות שלום" – תנועת השטח הגדולה בישראל – הקימה קבוצת אימהות שבניהן שירתו במבצע צוק איתן. מתוך תחושה ש"לא ייתכן שנמשיך לשלוח את ילדינו למלחמות, נעבור לילות ללא שינה וחלקנו יאבדו את ילדיהן, בזמן שאופציות מדיניות אינן נבחנות כראוי על ידי מקבלי ההחלטות". התנועה שמה לה למטרה לקדם הסכם מדיני עם הפלסטינים, מבלי לנקוט עמדה לגבי תוכנו של ההסכם. בתנועה חברות וחברים מכל קצווי הקשת הפוליטית – יהודיות, מוסלמיות ונוצריות, דתיות וחילוניות, והיא זוכה לתמיכה רחבה מחברי הכנסת מכל המפלגות.

היום התנועה מונה קרוב ל-40,000 חברות וחברים ומקיימת פעילות בכל רחבי הארץ, בערים ובישובים שונים.

זוהי תנועה ללא "מנהיגות". "תנועה שטוחה". כל אחת מחליטה על היקף הפעילות שמתאים לה, ולוקחת יוזמות לפי הצורך והיכולת. יש כמובן צוותים שונים, כמו צוות היגוי, צוות תקשורת, צוות קשרי חוץ, צוות קשרי ממשל ועוד ועוד. ישנן רכזות שטח המרכזות את הסניפים ביישובים השונים. המוטו של התנועה הוא "הצעת – ביצעת". כל מי שיש לה רעיון, מוזמנת להוציא אותו לפועל. וכמובן תקבל עזרה מכל מי שיכולה.

בנוסף לפעילויות הרבות מתקיים גם ביקור שבועי בכנסת, נוכחות במליאה וקיום מפגשים עם חברי כנסת.

ביקור שבועי בכנסת

במסגרת פרויקט "סעו לשלום", אנחנו עומדות בצמתים בכל הארץ, מצפון לדרום, פעם בחודש, ומניפות שלטים הקוראים להגעה להסכם מדיני.

"סעו לשלום" – בצומת פרדיס

קבוצת הפעילות של זכרון יעקב היא קבוצה תוססת ופעילה מאוד, המהווה חלק מקבוצת הפעילות של חוף הכרמל וואדי ערה, ופועלת גם ברמה האזורית וגם ברמה המקומית.

לאחרונה היו נשות זכרון יעקב שותפות באירוע גדול שאורגן בוואדי ערה על ידי פעילות התנועה וידאד זייד ונאדיה יונס. באירוע "טעימות סביב שולחן השלום", השתתפו שפים יהודים וערבים, חלקם ממשתתפי "מסטר שף". השתתפו באירוע כ-500 אורחות ואורחים, שצפו בשפים מכינים את המנות, והתכנסו סביב שולחנות לסעודה משותפת ושיחות היכרות.

שבת אחיות יחד טעימות סביב שולחן

פעילות כזו מהווה התחלה, זריעת זרע, ומטרתה היתה היכרות ראשונית בין האוכלוסיה הערבית ליהודית באזור, הוצאת אמירה של שלום מוואדי ערה, ש"זוכה" למיתוג שלילי בתקשורת פעמים רבות וצירוף חברות חדשות לתנועה. והמטרות האלו הושגו.

ורד ב "טעימות סביב שולחן השלום", עם וידאד זייד ממארגנות האירוע

ריקוד משותף באירוע בוואדי ערה

בדצמבר 2017 ארגנה סלווא עיאד, חברת התנועה מנצרת, סיור בנצרת לחברות התנועה מכל הארץ. קבוצת הנשים מזכרון יעקב יצרה קשר מיוחד עם סלווא שהמשיך לאורך כל הדרך. וכך נולד הרעיון ל"ביקור גומלין" לנשות נצרת בזכרון יעקב. ג'ו אבן-כספי, רכזת השטח בזכרון יעקב, הרימה את הכפפה, ויחד עם צוות מסור הוציאה לפועל את המפגש, הביקור התקיים ב-26.4.18.

סלווא עיאד מימין וג'ו אבן-כספי משמאל במפגש ברמת הנדיב

המפגש החל ברמת הנדיב, שם בירכה ג'ו את הבאות בדברים הבאים שמאד רגשו את כולם:

"אנחנו נפגשות כדי להעמיק את הקרבה והידידות בין הנשים היהודיות והערביות החולקות ארץ זו. אנחנו מאמינות שדרך היכרות עם הא/נשים ועם התרבות אנחנו בונות בסיס לחיים בשיתוף ובשכנות טובה, ובונות חברה טובה ובריאה. אומנם אנחנו רוצות ליצור כוח נשי שיביא לכך שלא תהיה לפוליטיקאים ברירה אלא להגיע להסכם מדיני, אך אנו לא מחכות להם שיביאו שלום מבחוץ, אנחנו בונות בינתיים את השלום כאן ועכשיו, בינינו.

אנחנו, הנשים, מקדשות את החיים. אנחנו מביאות חיים לעולם, והדבר העמוק ביותר המכוון כל אישה הוא הרצון לשמור ולהטיב עם החיים שהביאה. ביחד נוכל ל/הביא מסר זה לכל החברה בה אנחנו חיות ולקרב את היום שנחיה בשלום פנימי וחיצוני, זו עם זו, זה עם זה."

הנצרתיות מגיעות לגני הנדיב

בביקורנו בנצרת בירך אותנו נציג העיריה, והפעם זיו דשא, ראש מועצת זכרון יעקב, בירך אותנו בחום. הוא הביע את תמיכתו בשיתוף הפעולה הנשי ובכל פעילות המקדמת שלום. מושיק לרנר, מוותיקי המושבה, סיפר סיפורים היסטוריים ואנקדוטות משעשעות. הערבית השוטפת שלו תרמה מאוד להקשבה ולהנאה.

אחרי ארוחת צהרים שהכנו בכוחות משותפים, חברנו למעגלי שיח – להיכרות ולשיתוף במחשבות על נשים, על שלום ועל עתידנו המשותף. נוצרה אווירה מיוחדת של קירבה וידידות ורצון להכיר ולחתור יחד לימים של שלום וביטחון לנו ולילדינו.

"די עם האיבה, הגיע הזמן לדבר ולהביא לסיום הסכסוך", אמרה סלאם סאלם, שאפילו שמה כולו אומר "שלום"! , אנחנו מתכננות להמשיך עם המפגשים ולתאם ביקור נוסף בנצרת, שבו נאפשר שיחות מעמיקות יותר על השלום, על יכולתן של נשים להביא לשינוי, ועל מטרות התנועה שלנו.

אנחנו פועלות גם לקידום הקשרים עם פרדיס, הכפר השכן שלנו, גם אם לא תמיד קל להתקדם ביוזמות האלה. למרות זאת, התקיימו פגישות עם נשים מובילות במועצת פרדיס, והקמנו דוכני החתמה לתנועה, שזכו להצלחה מתונה. לשמחתנו, גם בפרויקט "סע לשלום" יש נציגות פרדיס. כמו"כ, בחסות מועצת פרדיס התקיים אירוע גדול כחלק מ "מסע השלום" שהתקיים במקומות שונים בארץ בספטמבר-אוקטובר 2017. לי מאד חשוב להמשיך ולחזק את הקשרים עם פרדיס השכנה.

מסע השלום מגיע לפרדיס 4.10.17

ורד במסע השלום

בימים אלה מצאתי את עצמי מלאת אנרגיות ונסחפת בכל העשייה של התנועה, דבר שלא צפיתי מראש כשהצטרפתי. אני עסוקה רובי ככולי ב"אוהל האימהות", שהקמנו בגן הוורדים מול הכנסת, במטרה להעלות לסדר היום הציבורי את הדחיפות שבהשגת הסכם באמצעים מדיניים, לקדם את הרעיון שכשם שיש להתכונן למלחמה בעזרת מומחים מקצועיים מהשורה הראשונה, כך יש גם להתכונן לשלום, ולהעסיק מומחים שיהפכו כל אבן כדי למצוא אפשרויות מדיניות להשגת הסכם.

ליאורה הדר מעלי זהב, הדסה פרומן מתקוע וג'ולט קהוואג׳י מיפו בטקס פתיחת האוהל

האוהל יתקיים לאורך כל מושב הקיץ של הכנסת (סה"כ 74 ימים), ומתקיימות בו פעילויות רבות – הרצאות, סרטים, סדנאות, שיחות ומפגשים רבים. חברי כנסת, ראשי רשויות, מועמדים ומועמדות לרשויות המקומיות, אנשי רוח ופעילי שלום, ואורחים מזדמנים – קבוצות נוער ומבוגרים, ואנשים העוברים במקום, מתעניינים, כל אלו מגיעים כדי לשמוע ולהחליף דעות. מתרחשים שם חיבורים ספונטניים מרגשים ומיוחדים במינם.

כולם מוזמנים לבוא לבקר באוהל!

אנחנו קוראות משם לחברי הכנסת: "מה עשיתם היום בשביל השלום?" בבקשה שבו ובידקו איך אפשר לקדם הסכם מדיני, או לפחות הסדר ביניים שימנע את סבב האלימות הבא. גם מומחים צבאיים ומדינאים דגולים סבורים שזה אפשרי.

מפגש עם בני נוער באוהל האימהות

בנוסף לכך בסניף זכרון יעקב אני אחראית התקשורת המקומית באזורנו וגם הצטרפתי לצוות התקשורת הארצי. לאחרונה שמעו עלינו במגזין ביום ששי בערב ב"כאן" 11, וכן ב"מה בוער" וב"עושים צהרים" בגלי צה"ל.

לסיכום אומר, שהפעילות בתנועה חשובה לי מאוד, למדתי רבות על עצמי מתוך ההתנסות הזאת, וגם התאפשר לי לבטא יכולות שכלל לא ידעתי שהיו טמונות בי. בנוסף, אני מאחלת לבתי שהתגייסה לאחרונה, כמו כל אמא, שהשירות הצבאי שלה ושל חבריה יהיה שקט ובטוח.

בערב הפתיחה של אוהל האימהות. ורד עם מיקרופון משתפת את הסיפור שלה. עוד מהמדור סיפורה של אישה פעילה חברתית – על אולפת חיידר מחכה לכם פה.