תקציר זה מבוסס על מאמר מאת קרן קטקו איילי ומושטה בוקוש' שהתפרסם באנגלית: Ketko, A. K., & Bocoş, M. (2020). Practical Five-Level Model for Activist Pedagogy and Promoting Active Citizenship: Film Study in Israel as a Test Case. Educatia 21(19), 74-85 (עריכה: ד"ר סולי ורד, מחלקת החינוך באגודה לזכויות האזרח). 

מבוא

הפדגוגיה האקטיביסטית התפתחה בעשורים האחרונים במדינות דמוקרטיות מערביות (לקרוא על הקשר שלי לחקר פדגוגיה אקטיביסטית לחצו כאן). מראשית המאה ה-21 ועד היום התפרסמו ספרי מחקר השמים דגש על מורים אקטיביסטים או הוראה אקטיביסטית בעיקר באוסטרליה, קנדה וארה"ב.[1] בהשאלה משפת הצילום הקולנועי, ניתן לומר כי 'מצלמת הפדגוגיה האקטיביסטית' עושה ZOOM OUT לדרכי החינוך המקדמות צדק חברתי דמוקרטי, זכויות אדם, שוויון, חינוך הומניסטי, חינוך אזרחי ופוליטי, חינוך לרב תרבותיות ולחיים משותפים, חינוך גלובלי ולמאבק במשבר האקלים, וגישות חינוך נוספות ברוח תפיסת העולם הפרוגרסיבית והליברלית.

החשיבות לחנך לאקטיביזם אזרחי עלתה ביתר שאת בשנים האחרונות, לאור המחקר המצביע על מספר תופעות מדאיגות כגון חוסר רצון למעורבות בפוליטיקה של בוגרי מערכות החינוך, ירידה באחוזי ההצבעה בקרב צעירות וצעירים והתחזקות ערך האינדיבידואליזם המרחיק אותם ממעורבות אזרחית. המחקר גם מראה כי מורות ומורים שבחרו ללמד לאזרחות פעילה השפיעו על תלמידיהם לעיסוק עתידי בצדק חברתי ומעורבות בפעילות ציבורית.[2] המאמר עוסק בפדגוגיה אקטיביסטית ובקשר שלה לקידום אזרחות פעילה, ומציג מודל יישומי של חמש רמות לשילוב הוראה-למידה אקטיביסטית בכל תחומי הדעת.

[1] ראו למשל, Marshall & Anderson, 2008; Catone, 2017; Frey & Palmer, 2014; Sachs, 2003; 2016

[2] Astuti, 2019; Veugelers, 2019

רקע תאורטי

חינוך לאזרחות פעילה ואקטיביזם

פילוסופים מהעת העתיקה והחדשה הניחו כי דפוסי אזרחות פעילה אינם מולדים. כדי להיות אזרחים פעילים על הדור הצעיר ללמוד ולרכוש דפוסי התנהלות על ידי חינוך, בעזרת חיברות ותירבות. אזרחים פעילים מתאפיינים במעורבות פעילה אזרחית-חברתית-פוליטית, הבאה לידי ביטוי, בין היתר, בהתנהגות בכבוד ושוויון לערך האדם וזכויותיו, בחתירה לצדק חברתי, לפלורליזם, לסובלנות ולמעורבות.[1] חינוך אזרחי פעיל, הכולל מודעות ומעורבות גלובלית ומקומית הוא אחד מהכישורים הנדרשים במאה ה-21; אי לכך, שילוב אזרחות פעילה במקצועות הלימודים הוא הכרחי וחיוני לקידום אזרחות דמוקרטית ליברלית עתידית.

אזרחות פעילה נעה על ציר בין אזרחות פעילה פאסיבית לאזרחות פעילה אקטיבית. האזרחות הפעילה הפאסיבית, בצדו האחד של הציר, מתייחסת לפעילות אזרחית כגון הצבעה בבחירות ותמיכה בסמל ובהמנון; ואילו האזרחות הפעילה האקטיבית, בקוטב השני, מתייחסת לפעילות שמטרתה מעורבות בתהליכים פוליטיים-חברתיים כגון חברות במפלגה פוליטית ובתנועות אזרחיות. האזרחות הפעילה הפאסיבית בדרך כלל משמרת את המצב הקיים, לעומת האזרחות הפעילה האקטיבית שמערערת עליו.[2]

מצדו האקטיבי של הציר נפתח ספקטרום נוסף – של אקטיביזם כפעולה לשינוי חברתי המאתגרת והמערערת את הסטטוס קוו: ציר זה מבחין בין אקטיביזם גלוי בתפקוד גבוה, לבין אקטיביזם סמוי שמתבצע בתפקוד נמוך. בנוסף, ניתן להבחין גם בין גורמים שמובילים לאקטיביזם נסיבתי, שהמניעים לו נוסעים מנסיבות חיים מסוימות, לעומת אקטיביזם ייעודי המתקשר לתשוקה ולהט למטרות אקטיביסטיות ארוכות טווח.[3] על רצף זה, ניתן להניח כי מורות ומורים הרואים בהוראה מרחב לקידום תודעה פוליטית-חברתית, בין אם באופן גלוי או סמוי, הם אקטיביסטים ייעודיים.

פדגוגיה אקטיביסטית

הפדגוגיה האקטיביסטית לא צמחה בוואקום, והיו שהגדירו את צמיחתה מתוך הפדגוגיה הביקורתית אשר נוסדה בשנות השישים והשבעים של המאה ה-20. רבים הצביעו על מערכות החינוך הפועלות ללא מטרה ואינן מובילות להוראה בעלת השראה, כי אם עסוקות במכאניקה של למידת המיותר והרדוד במקום לקדם נרטיבים חינוכיים אנושיים וביקורתיים. ייתכן והייתה ציפייה כי הפדגוגיה הביקורתית, המקדמת חשיפה ושינוי של מבני הכוח

[1] Aloni, 2016; Oser & Veugelers, 2008

[2] Kennedy, 2006

[3] Ollis, 2008

הגלויים והסמויים בחברה, בהקשרים חינוכיים, תיתן מענה לשינוי שכה היה דרוש למערכת החינוך; אך יש הטוענים שלא היה בכך די ונדרשה צמיחה של הפדגוגיה האקטיביסטית, כמו "לשים בשר על השלד והעצמות של התיאוריה הביקורתית",[1] שתקדם בנוסף לכך גם אזרחות פעילה ומציאת דרכים לשותפות ומעורבות לשינוי הסדר הקיים.[2]

בדיון במונח פדגוגיה אקטיביסטית יש ליצור הבחנה בין מאקרו-פוליטיקה למיקרו-פוליטיקה. פדגוגיה אקטיביסטית מאקרו-פוליטית מתייחסת לשינויי מדיניות, לרוב על ידי חקיקה ורפורמות, ואילו פדגוגיה אקטיביסטית מיקרו-פוליטית מתייחסת לתיאוריות תרבותיות-חברתיות לשינוי מודעות, לרוב על ידי חינוך – בכיתה (דרך הוראה-למידה של כל תחומי הדעת) ומחוצה לה (טורניר ספורט, הפסקות, טיולים שנתיים וכיו"ב) – באמצעות מורים אקטיביסטים כמחוללי שינוי.

מורים אקטיביסטים

חוקרים שעקבו אחר מורות ומורים אקטיביסטים ממקומות שונים בעולם, הדגישו את הצורך בטרנספורמציה של מקצוע ההוראה במאה ה-21 בדגש על הוראה אקטיביסטית. הם הצביעו על כך שהפדגוגיה הביקורתית מחייבת את המורים ללמד תלמידות ותלמידים לחקור נושאים חברתיים וכלכליים גלובליים, והתוספת של הפדגוגיה האקטיביסטית מעודדת פעולה מקומית או גלובלית לשינוי.[3] מורים המעוניינים לחנך את הדור הבא להטלת ספק, לחיפוש מתמיד אחר פרשנויות שונות והסמוי מן העין, הם אלו אשר יחנכו תלמידים ותלמידות להבין את הצורך בשינויים חברתיים וילמדו ברוח אקטיביסטית.

מורות ומורים אקטיביסטים בוחרים לתפקד כבעלי זהות פוליטית-חברתית, עמדה ונוכחות בתוך הכיתה, חולמים ופועלים הלכה למעשה לקידום צדק חברתי ותיקון עולם. הם מחנכים לערכי ליבה של זכויות אדם, ערכי הדמוקרטיה, ליברליזם והומניזם, סובלנות ואמפתיה האחד לשני.[4] מורים אקטיביסטים מפתחים בתלמידים כישורי חקירה, מעורבות, אחריות, יזמות וגם עידוד לנקיטת פעולה. הם משלבים בהוראה תכנים פוליטיים-חברתיים המקדמים אג'נדות חברתיות, ועומדים מול תלמידיהם כדוגמה ומודל להתמודדות עם מוסכמות באופן ביקורתי, אותנטי ורלוונטי לחייהם ולמציאות העכשווית. מורות ומורים אלה אינם מוותרים ונכנעים למכאניות והפורמליסטיות של ההוראה. הם לא מקבלים סמכות כמובנת מאליה אלא בוחנים ואף מייצרים חלופות בתוך המסגרות החינוכיות הסטנדרטיות.[5]

כתוצאה מכל אלה, מורים אקטיביסטים לעיתים קרובות חווים בדידות. נמצא כי הם פועלים במקרים רבים באופן אינטואיטיבי, ללא שגרות עבודה ומסגור פורמלי, ולרוב ללא הכשרה מקצועית להוראה אקטיביסטית. לעיתים נאלצו מורות ומורים אקטיביסטים אף להתפטר או לרדת למחתרת על מנת לממש את תפיסות העולם שלהם שלא התיישבו עם מדיניות החינוך. רבים דברו על הצורך באומץ לב ולקיחת סיכונים, כמו גם על הצורך בהקמת ארגוני תמיכה ובהכשרה לנשות ואנשי חינוך אקטיביסטים.

מודל חמש הרמות למורים אקטיביסטים להוראה-למידה בכל תחומי הדעת

המחקר בתחום הפדגוגיה האקטיביסטית עוסק בהגדרה חדשנית של תפקיד אנשי החינוך כמי שיש בידם את האחריות והיכולת לקדם אזרחות פעילה ולעודד לומדים עצמאיים, ביקורתיים, בעלי מוטיבציה לעשיה ושינוי חברתי. אך ככל הנראה, הכשרות מעשיות למורים כיצד ללמד על פי גישה זו לוקות בחסר.[6] מודל חמש הרמות לשילוב פדגוגיה אקטיביסטית בהוראה ולמידה נועד לסייע להעצמה ולפיתוח יכולתם המקצועית של מורות ומורים הפועלים בחינוך כסוכני שינוי חברתיים.

כשלב מקדים ליישום המודל, על כל מורה לעשות בירור אישי לגבי התפקיד, האמונה ותפיסת העולם שמובילים אותו בבחירתו לעסוק בחינוך. בירור זה כולל שאלות הנוגעות לזהות האישית, לליבת התפקיד החינוכי, לאג'נדה החברתית, למאפייני ההוראה ולגישת החינוך. החזון החברתי האישי של המורה ישמש כמעין עמוד אש העומד לפניו במעשה החינוכי; סביבו יפעל כמורה אקטיביסט בעצמו, וגם יעודד את תלמידותיו ותלמידיו לעשייה.[7] גישות החינוך הרלוונטיות להוראה אקטיביסטית משתייכות לתפיסת עולם פרוגרסיבית ליברלית וכוללות, בין היתר, חינוך לצדק חברתי, לפמיניזם ומגדר, למניעת גזענות, לחיים משותפים ולטיפול במשבר האקלים.[8]

[1] Frey & Palmer, 2014, p. 26

[2] Catone, 2017; Marshall & Anderson, 2008; Ollis, 2012

[3] Catone, 2017; Marshall & Anderson, 2008; McDermott, 2017; Sachs, 2003

[4] Bron, 2005; Sachs, 2016

[5] גרין, 2019; Sachs, 2003

[6] Nelson & Kerr, 2006

[7] פוסטמן, 1998; Higgins, 2010

[8] Catone, 2017; Marshall & Anderson, 2008

רמה ראשונה: סביבת למידה מאפשרת לקידום אזרחות פעילה ואקטיביזם

הרמה הראשונה של המודל היא יצירת מרחב בטוח של סביבה מאפשרת לחינוך לאקטיביזם ואזרחות פעילה. רמה זו  מהווה מעין חוזה לא כתוב לשיח בטוח ולמקום מאפשר להבעת דעות ועמדות, בו יכולים מורים ותלמידים לשוחח על דעותיהם ותפיסת עולמם. הרמה הראשונה אינה כלי פרקטי בלבד, כי אם הבסיס האסטרטגי לפדגוגיה אקטיביסטית בו תלויות הרמות הבאות של המודל. הסביבה המאפשרת קשורה לרוב לחזון החברתי של המורה האקטיביסט, אך בה בעת היא נותנת מקום ופתח לשותפות ושיח עם כל באי הכיתה. סביבה הלמידה קיימת הן ברמת התשתית הפיזית – למשל הקירות, סידור הכיתה, שולחן המורה, הלוחות והמסדרון, והן ברמה הבינאישית – למשל אקלים המקדם שוויון, עיסוק בנושא זהות, הסברת פנים, הכרות אישית, הכלה ועבודה על תרבות דיאלוגית.[1] בלמידה מרחוק, הסביבה המאפשרת תתקיים גם בכיתה המקוונת, הן בהיבט הפיזי (למשל ברקע הנבחר או בחפצים הגלויים לעין בזמן השיעור) והן בהיבט הבינאישי (למידה פרטנית ודיאלוגית באמצעות חלוקה לחדרי שיח או מפגשים מקוונים מצומצמים).

[1] הרפז, 2018; זלמנסון, 2019; Niblett, 2014; Sarroub & Quadros, 2015

רמה שנייה: חשיפה/גירוי לנושא המקדם אזרחות פעילה ואקטיביזם 

הרמה השנייה כוללת חשיפה של החזון החברתי האישי שנבחר על ידי המורה והעלאת המודעות אליו במהלך עשר דקות בפתיחת השיעור. ניתן לעודד דיון ושיח פעיל, אך יש לזכור ששלב זה מוגבל  לדקות הראשונות של השיעור בלבד. לאחר מכן יתחיל השיעור לפי המערך שתוכנן בתחום הדעת. יש מורים הקוראים לחלק זה 'כרטיס כניסה' לשיעור, והוא מתאים גם ללמידה מקוונת. המורות והמורים האקטיביסטים יוצקים בעשר הדקות הללו תוכן ערכי המתקשר לחזון החברתי בגישת החינוך שבחרו. העקביות בקיומו של פתיח זה עשויה לעודד את התלמידים ליזום בהמשך פתיח בעצמם. מטרת רמה זאת היא לעורר מודעות בקרב התלמידות והתלמידים ולעודד פעולות לשינוי על ידי חשיפה לנושא רלוונטי במציאות. מטרה נוספת היא להתחיל את השיעור באופן אחר מהרגיל, שבירה של הבנאליות היומיומית ועידוד התלמידים לצאת מהאדישות והרוטינה.[1]

[1] גרין, 2019

רמה שלישית: הטמעה של חינוך אזרחי פעיל ואקטיביסטי במערך השיעור

הרמה השלישית של המודל לחינוך אקטיביסטי מתייחסת לשילוב נושא ערכי בשיעורים בתוכנית הלימודים, המתקשר לגישת הפדגוגיה האקטיביסטית. זוהי הזדמנות להוסיף לשיעור בתחום הדעת מבט שונה בכל נושא לימודי שניתן לקשר לעוולות חברתיות, לאי צדק ולקידום תכנים המעודדים אזרחות פעילה ואקטיביזם, תוך דגש על דיאלוג עם התלמידים המערער על הסטטוס קוו. ברמה זו המורות והמורים משתמשים בעולם הדימויים האקטיביסטי, מעצימים את התלמידות והתלמידים ומעודדים אותם לפעולה על ידי כך שהם מאפשרים להם להיות מעורבים ולהשמיע את קולם ואת דעתם, בין היתר גם על מהלך השיעור.[1] קיימות דוגמאות רבות לשילוב ערכים בתכני השיעור המקדמים צדק חברתי, למשל, או מניעת גזענות, הן ברמה התיאורטית והן בשילוב רעיונות לרובד המעשי. הדבר נכון למקצועות רבי מלל כמו ספרות וגם במדעים מדויקים כמו מתמטיקה, או בחינוך גופני.[2]

[1] פריירה, 2015; Bahruth & Steiner, 2000

[2] זלמנסון-לוי, 2015; משיח, 2018; Luguetti & Oliver, 2019

 רמה רביעית: למידה מתוך התנסות המעודדת אזרחות פעילה ואקטיביזם

למידה מתוך התנסות מתאפשרת בדרכים שונות והיא רב ממדית. למידה התנסותית מסייעת בהעצמת התלמידות והתלמידים, בגיבוש עמדותיהם על ידי חשיפתם לנושאים חברתיים-כלכליים, בהתמודדות עם סובלנות ובלמידה בפועל ללקיחת אחריות. תוכניות התנסות בשירות בקהילה מלמדות על שני היבטים אפשריים של למידה התנסותית: האחד, בפעולות המשרתות את הקהילה אשר מסייעות אך משמרות מצב קיים; והשני, התנסות בפעולות לקידום שינוי המצב הקיים בקהילה ומחוצה לה. כאשר תלמידים מתנסים בשירות הקהילה הם נחשפים לעוולות חברתיות ולדרכים שונות לטיפול בהן. הרעיונות לשינוי חברתי מתעוררים לרוב דרך שיח עם המורות והמורים האקטיביסטים, המעודדים הסתכלות ביקורתית ומעורבות חברתית של התלמידים.

רמה חמישית: יזמות אקטיביסטית בהוראה ולמידה 

הרמה החמישית והאחרונה היא פועל יוצא של תהליך חינוכי אקטיביסטי המקדם אזרחות פעילה במהלך תקופה. בשלב זה, התלמידים שעברו עם המורות והמורים האקטיביסטים חוויות למידה הקשורות לרמות הקודמות של המודל, יכולים לצאת מהכיתה וליזום בעצמם, עם המורים או בלעדיהם, עשייה המעודדת שינוי חברתי. תפקידה של היזמות האקטיביסטית להעצים את התלמידות והתלמידים ולקדם את צמיחתם להיות אנשים המעורבים בחברתם ואזרחים פעילים. בעת מימוש הרמה החמישית, כאשר הסביבה הכיתתית הרגילה משתנה, מצטרפים לעתים שותפים נוספים לתהליך היזמות האקטיביסטית – הורים, קהילה, אקדמיה, ארגונים אזרחיים וקבוצות בעלות אינטרסים אקטיביסטים פרוגרסיביים ליברלים דומים.[1]

[1] Sachs, 2003

סיכום

מאמר זה התמקד בהמשגה תיאורטית של המונח 'פדגוגיה אקטיביסטית' ובחשיפת מודל חמש הרמות ליישום פדגוגיה אקטיביסטית וקידום אזרחות פעילה בהוראה. המודל היישומי בנוי ממרכיבים מוכרים במחקר החינוכי; תרומתו וחדשנותו בהבניית חמש רמות מתפתחות מהרמה הראשונה לרמה החמישית, ובחיבור לפדגוגיה אקטיביסטית וקידום אזרחות פעילה.

מורות ומורים מכל תחומי הדעת שהגיעו לתחום ההוראה כדי להיות סוכני שינוי חברתיים ומעוניינים ללמד בגישה אקטיביסטית, יוכלו למצוא במודל זה הסדרה ומסגור פדגוגי כאסטרטגיה לעשייתם החינוכית. כיום ישנם מורים בשטח אשר מיישמים באופן אינטואיטיבי חלק מהרמות, והמודל יכול לספק עבורם דרך מובנית להמשיך בפועלם ותחושת העצמה. כמו כן, המודל יכול להוות כלי אבחון, מעין אינדיקטור, לאוריינטציה פדגוגית אקטיביסטית של מורות ומורים. מעבר לרמה האישית בהוראה, הוא יכול לשמש כמחוון גם לבחינת האורייטנציה הפדגוגית אקטיביסטית של תוכניות לימודים, כפי שמדגים מקרה בוחן של ניתוח החינוך הקולנועי בישראל על פי מודל חמש הרמות.

באופנים אלה ואחרים, יהווה אולי המאמר השראה לפריצות דרך לשילוב פדגוגיה אקטיביסטית וקידום אזרחות פעילה דמוקרטית-ליברלית בתוכניות הלימודים, בהוראה ובלמידה בתחומי דעת נוספים במערכת החינוך.

המאמר המקורי מופיע בקישור לכתב העת כאן, בעמודים 73-83

מקורות

גרין, מ' (2019). לשחרר את הדמיון – מאמרים על חינוך, אומנות ושינוי חברתי. (תרגום: ת' אילון-אורטל). הוצאת הקיבוץ המאוחד, מכון מופ"ת ומכללת סמינר הקיבוצים.

הרפז, י' (2018). כיצד לתכנן סביבה חינוכית בשישה צעדים – המדריך, ספרית פועלים.

זלמנסון-לוי, ג' (2015). Y=X הוראת מתמטיקה כהזדמנות לחינוך לערך השוויון, בתוך נ' ריבלין (עורכת), שיעור לחיים – חינוך נגד גזענות מהגן ועד התיכון, האגודה לזכויות האזרח.

זלמנסון- לוי, ג' (2019). שינוי תודעה – פדגוגיה ביקורתית פמיניסטית, בתוך מ' חסקין ונ' אבישר (עורכים), זיו נוצץ מדע – סוגיית המזרחיות בהקשרים חינוכיים ותרבותיים, הוצאת רסלינג.

כהן, ע' (יו"ר) (1992/3 תשנ"ג). תוכנית משרד החינוך, תקשורת המונים לחטיבה עליונה. המזכירות הפדגוגית, משרד החינוך.

משיח, ס' (2018). אין ילדים מחוץ לפוליטיקה, ספרות ילדים ונוער ואוריינות פוליטית. הוצאת רסלינג.

פוסטמן, נ' (1998). קץ החינוך: הגדרה מחודשת למטרות בית הספר, (תרגום: א' צוקרמן), ספרית פועלים.

פריירה, פ' (2015). מכתבים למורה, לאלה המעזים ללמד (תרגום: נ' מאי), דרור לנפש.

Aloni, N. (2016). Humanist Schools in the Face of Conflicting Narratives and Social Upheaval: The Case of Israel. In The Palgrave International Handbook of Alternative Education (pp. 369-384). Palgrave Macmillan, London.‏

Astuti, S. I. (2019). Enhancing active citizenship and political literacy among young voters in high school. In Social and Humaniora Research Symposium (SoRes 2018). Atlantis Press.

Bahruth, R. E., & Steiner, S. F. (2000). Upstream in the Mainstream. In H. M. Krank, R. E., Bahruth, P. McLaren, & S. F. Steiner (eds.), Freireian pedagogy, praxis and possibilities: Projects for the new millennium. Routledge.‏

Bron, J. (2005). Citizenship and social integration: Educational development between autonomy and accountability. Different faces of citizenship: Development of citizenship education in European countries.CIDREE/DVO, 51-70.

Catone, K. (2017). The pedagogy of teacher activism: Portraits of four teachers for justice. Peter Lang.‏‏

Frey, L. R., & Palmer, D. L. (2014). Introduction: Teaching communication activism. Teaching communication activism: Communication education for social justice, Hampton Press.

Higgins, C. (2010), Why we need a virtue ethics of teaching. Journal of Philosophy of Education, 44(2-3), 189-208.

Kennedy, K. (2006). Towards a conceptual framework for understanding active and passive citizenship. Unpublished report.‏

Luguetti, C., & Oliver, K. L. (2019). ‘I became a teacher that respects the kids’ voices’: challenges and facilitators pre-service teachers faced in learning an activist approach. Sport, Education and Society, 25(4),1-13.

Marshall, C., & Anderson, A. L. (Eds.). (2008). Activist educators: Breaking past limits. Routledge.‏

McDermott, V. (2017). We must say no to the status quo: Educators as allies in the battle for social justice. Corwin Press.‏

Nelson, J., & Kerr, D. (2006). Active citizenship in INCA countries: Definitions, policies, practices, and outcomes. NFER/QCA.‏

Niblett, B. (2014). Narrating activist education: Teachers' stories of affecting social and political change. Doctoral dissertation, Lakehead University, Thunder Bay, ON.‏

Ollis T. (2008), The "accidental activist": Learning, embodiment and action. Australian Journal of Adult Learning, 48(2), 316-335.

Ollis, T. (2012). A critical pedagogy of embodied education: Learning to become an activist. Palgrave Macmillan.

Oser, F. & Veugelers, W (2008). Getting involved: Global citizenship development and sources of moral values. Sense Publishers.

Sachs, J. (2003). The activist teaching profession. Open University Press.‏

Sachs, J. (2016). Teacher professionalism: Why are we still talking about it? Teachers and Teaching, 22(4), 413-425.‏

Sarroub, L. K., and Quadros, S. (2015). Critical pedagogy in classroom discourse. In M. Bigelow & J. Ennser-Kananen (eds.), The Routledge Handbook of Educational Linguistics, Routledge (pp.252-260).

Veugelers, W. (2019). Education for democratic intercultural citizenship (EDIC). In Education for Democratic Intercultural Citizenship (pp. 1-13). Brill Sense.