בטח אתם שואלים את עצמכם, מה משמעות הכותרת הזאת, מה זה פדגוגיה אקטיביסטית? ובכן, אני פה כדי להשתדל לענות על השאלה באמצעות סדרה של כתבות בנושא. אבל לפני שאגיע להסברים, אשתף אתכם בחוויה אישית שהובילה אותי לחקור את התחום הזה ולקדם אותו בעצמי. לפני כשנתיים קבלתי הזמנה לכנס בינלאומי בסמינר הקיבוצים שעסק בפדגוגיה אקטיביסטית בהקשר של קידום חיים משותפים ותיקון עולם. פרופ' נמרוד אלוני שהזמין אותי סבר שהכנס הזה יתאים לי משתי סיבות: ראשית, בגלל הפעילות שאני מקדמת כפעילה חברתית, ושנית בשל העובדה שאני אשת חינוך. שמחתי להגיע לכנס על אקטיביזם פדגוגי וחשתי התרגשות גדולה. במקרה גם נוצר חלון הזדמנויות, כאשר מרצה איחרה להגיע ונשאר פתח לשיח – הצגתי את הבלוג האתר חיים משותפים ואת הפעילות החינוכית שלי, שבאופן טבעי התקשרה לכל נושא הכנס. אולי כי הדבר נעשה באווירה ספונטנית והתגובות היו מעודדות מאוד, או אולי בעקבות גורמים אחרים באותו כנס ועידוד מצד אנשי אקדמיה, הפרופסורים והדוקטורים שהיו שם, משהו  שונה מתמיד קרה לי.  כרגיל בכנסים איכותיים, שמעתי הרצאות מרתקות בתחומי חינוך וקידום נושאים חברתיים חשובים רבים, בעיקר סביב חיים משותפים אך גם בתיקון עולם בתחומים נוספים; ובכל אופן הרגשתי הפעם אחרת. חשתי שמשהו חסר לי,  רציתי להבין משהו בסיסי יותר בכל הסיפור הזה של פדגוגיה אקטיביסטית, והכותרת של הכנס משכה וסקרנה אותי. באותם רגעים של  מחשבות אלה  בתוכי פנימה, יחד עם ההתרגשות והלהט הגדול להיות נוכחת ולקחת חלק בכנס שעסק בחינוך וגם באקטיביזם – משהו גדול מאוד קרה לי מצד אחד, ומצד שני גם משהו מאוד ממוקד ומדויק: החלטתי שאני נרשמת ללימודי דוקטורט בנושא פדגוגיה אקטיביסטית.

כדי לעשות את הצעד הראשון במסלול לדוקטורט, היה עליי לכתוב הצעת מחקר. לשם כך, נדרשתי לערוך מיני-מחקר בנושא של פדגוגיה אקטיביסטית. מלאכת החיפוש וכתיבת הצעת המחקר דרשו ממני המון זמן והשקעת משאבים רבים, אך גם גרמו לי הנאה גדולה. תחילה חיפשתי חומרי קריאה בעברית, ולמרות שמצאתי חומרים רבים שמשיקים לתחום, למשל בנושא של פדגוגיה ביקורתית, הרי שידע, מחקר וניסיון מקצועי בנושא הספציפי של פדגוגיה אקטיביסטית,  לא מצאתי בישראל. לפיכך, הזמנתי ספרי מחקר בפדגוגיה אקטיביסטית ובנושאים כמו מורות ומורים  אקטיביסטים, הוראה אקטיביסטית ואקטיביזם בחינוך מאוסטרליה, ניו זילנד, ארה"ב, קנדה ואנגליה. מצאתי גם מאמרים רבים באנגלית וגמעתי בקריאה עוד ועוד חומרים. אפשר לומר שממש נשאבתי לנושא הזה, שריתק וסיקרן אותי, והרחבתי את אופקיי. התחושה שליוותה אותי, של תובנה גדולה, כשפתאום הדברים המסתדרים וכל הנקודות מתחברות ומובילות לדרך אחת, היתה תחושה נפלאה. המשהו הגדול שקרה לי אז באותו הכנס, והמשיך איתי הלאה, היה שפתאום הבנתי שאני יכולה לחבר בין שני תחומי החיים בהם אני עוסקת מאז ומתמיד: אקטיביזם, כפעילה חברתית, חברת מועצה ביישוב שלי וכמובן חינוך, כאשת חינוך בתפקידים שונים (מורה, רכזת מקצוע, מנהלת מחוז בעמותה 'יזמים צעירים ישראל', מנהלת מרכז קהילתי – מתנ"ס, מנחה וממלאת תפקיד פיקוח במנהל חברה ונוער, מדריכה מפתחת תוכניות לימודים). עד אז, בהרצאות שאליהן הוזמנתי כדי לספר על המיזם של האתר 'חיים משותפים', נהגתי להציג את עצמי באמצעות משפט קבוע שבו סיפרתי שבבוקר אני אשת חינוך ובלילה אני אקטיביסטית. והתובנה הזו, שמתקיימים בי ביחד שני התחומים ושהם למעשה מתחברים, שינתה את עולמי. העובדה שאני גם יכולה לחקור את התחום ולפתח את הפדגוגיה האקטיביסטית היתה גם היא סוג של גילוי עבורי, והשפיעה על מסלול חיי.

+

…אז מהי פדגוגיה אקטיביסטית? כדי להסביר את מהותה, עלינו לחזור לרעיונות של הפדגוגיה הביקורתית (למעוניינים, קיימים בנושא זה ספרים ומאמרים חשובים ומאוד משמעותיים גם בעברית). הפדגוגיה הביקורתית נוסדה בשנות השישים והשבעים של המאה ה-20. פאולו פריירה שכתב את הספר הידוע "פדגוגיה של מדוכאים", יחד עם חוקרים נוספים בדורו, יצרו תקווה גדולה לשינוי במערכות החינוך סביב הרעיונות המשחררים של הפדגוגיה הביקורתית. קשה לבטא את כל הרעיון המרכזי של הפדגוגיה הביקורתית היות והנושא רחב היקף, ואני כאמור רוצה להתמקד בפדגוגיה האקטיביסטית. רק אומר כי באופן כללי הפדגוגיה הביקורתית נסובה על הרעיון של אי קבלת נושאים כמובנים מאליהם, הוראה ולמידה תוך הטלת פסק, לימוד כיצד לשאול שאלות, לחקור לעומק, ליצור דיאלוג גם בין בני אדם השותפים לתהליך החינוכי אך גם אפשר לומר, עם הטקסט עצמו ובעיקר לנסות ולהבין מה הם מקורות הכוח הגלויים והסמויים בהקשרים החינוכיים. וכל זה במטרה לשחרר את הקבוצות המוחלשות והמדוכאות ולשנות את מבני הכוח בחברה.

הביקורות  בנוגע לפדגוגיות השמרניות הלכו וגברו – הן הצביעו על מערכות חינוך מקובעות ומכאניות, שלא מעודדות יצירתיות והשראה ופועלות ללא יעדים אנושיים גלובליים. נראה היה כי הפדגוגיה הביקורתית תחולל את השינוי הכל כך מתבקש. ואכן, במקרים מסוימים אנשי חינוך שבחרו ללמד בגישה ביקורתית  יצרו שינויים חשובים במקומות שונים ברחבי העולם. בתי ספר פרטיים נפתחו בסגנון הדמוקרטי ודומיו, והיו שגם לקחו מהפדגוגיה הביקורתית להוראה ולמידה בבתי הספר הציבוריים, אבל באופן כללי מערכות החינוך לא השתנו. גם הרפורמות השונות שיושמו במהלך השנים לא הובילו את החינוך למחוזות חדשים, והמערכת נשארה במקום השמרני בו היתה. הדבר בא לידי ביטוי, בין היתר, בתרבות של בדיקת ביצועי המורים, בהגשת דו"חות אינספור על ציונים וממוצעים ובעמידה ביעדים טכניים של הספקי  ההוראה והלמידה לקראת בחינות הבגרות. מי שנמצא במערכת ועוסק בהוראה מרגיש את הלחץ היום-יומי לעמוד ביעדים שעניינם מבחנים, תוצרים, ביצועים, הספקים, דו"חות, ממוצעים וכיו"ב. הרבדים החינוכיים הערכיים נשמרים פעמים רבות למחנכות ולמחנכים, שמקבלים "שעת מחנך" אחת בשבוע עם כיתתם כהזדמנות להעביר מסרים חינוכיים ערכיים. אולם גם הם לרוב מוצאים עצמם עסוקים בתיווך בין ההורים, התלמידים והמורים המקצועיים בהקשרים של למידה, משמעת, עמידה או אי עמידה ביעדים. ישנם כמובן הרכזים החברתיים ורכזי המעורבות החברתית, שמובילים את קהילות בתי הספר לתחום החברתי-ערכי. אך עדיין, המיצ"בים, הבגרויות וסדר היום הכללי של בתי הספר המוכתב על ידי מערכת שמרנית מכוונת מבחנים והישגים לימודיים מותירים בצד את המטרות הערכיות והחברתיות של החינוך.

בישראל  יושמו במהלך שני עשורים – משנת 1994 ועד שנת 2014 – אחת עשרה רפורמות בחינוך, ולמרות זאת לא חל שינוי מהותי במדיניות החינוך. בין שאר עיסוקיי בהוראה, אני גם מורה לספרות כבר מעל עשור. לימדתי תלמידים רבים בשנת 1996, ואני מלמדת גם כיום בשנת 2020, וגם אני בעצמי למדתי ספרות לבגרות בין השנים 1985-1988… ובכן, אתם יודעים לגמרי מה אני מתכוונת לומר – שהתכנים ודרך ההיבחנות לא עברו שינויים מהותיים במהלך 35 השנים האחרונות. אני יכולה רק להניח שגם לכם יש סיפורים דומים.

על רקע כל אלה, חוקרים במאה ה-21 קראו לפתח ולהצמיח את הפדגוגיה האקטיביסטית. המחקר בתחום של פדגוגיה אקטיביסטית עוסק בהגדרה חדשנית של תפקיד אנשי החינוך כמי שיש בידם האחריות והיכולת לקדם אזרחות פעילה בעצמם כאנשי חינוך. ובנוסף יש באפשרותם – ויש חוקרים הטוענים אף שזוהי שליחותם כמורים ומורות סוכני שינוי – לעודד לומדים עצמאיים, ביקורתיים, בעלי מוטיבציה לעשייה של שינוי חברתי. היו כאלו שאף אמרו שהתיאוריה האקטיביסטית היא בבחינת תוספת משמעותית לפדגוגיה הביקורתית, כמו להוסיף בשר על השלד (Frey & Palmer, 2014) . גם לדעתי, לא ניתן לראות את הפדגוגיה האקטיביסטית מופרדת לגמרי מהפדגוגיה הביקורתית היות והתיאוריה הביקורתית באופן כללי מחנכת לשאלות ומערערת על הסדר החברתי הקיים, התיאוריה האקטיביסטית תבקש גם לעודד פעולות לשינוי. אני כעת לומדת ומתמחה בפדגוגיה האקטיביסטית ורוצה לקדם אותה בארץ.

אני מרגישה שבישראל אנחנו בשלים להתמודד איתה ועם השיח סביב אקטיביזם בחינוך או חינוך אקטיביסטי. המונח פדגוגיה אקטיביסטית מתייחס למספר כיוונים ודרכים, ויש לו פרשנויות שונות. הדרך שבה אני מתמקדת, שאותה אני חוקרת ובה אני מתמחה ומעמיקה, מתייחסת לחינוך אקטיביסטי בכיתה ומחוצה לה. אני מתכוונת לאקטיביזם בלמידה והוראה של המורות והמורים בתוך בית ספר, בכיתה עם התלמידים, בטיול השנתי, בהפסקה, בטורניר כדורגל או כדורסל שמתקיים בין השכבות, ובכל שיעור ושיעור – כן, לא רק בשיעורי אזרחות וחינוך אלא גם בשיעורי מתמטיקה ומדעים. השינוי בפדגוגיה האקטיביסטית בכיתה מתקשר לתיאוריות תרבותיות וגם חברתיות ולנושא של עבודה על שינוי מודעות ושינוי עמדות דרך החינוך, באמצעות עבודה על נושאים ערכיים. בכתבות הבאות ארחיב על תפקידם של המורות והמורים האקטיביסטים ועל הכשרות שנועדו לקדם ולפתח אותם במישור חשוב זה.