רוקמים שיחה, חיים משותפים – מפגשים קסומים סביב יצירת רקמות

הפעם הוזמנתי למפגש מרתק שכלל סדנת יצירה, על ידי מרים דרמוני שרביט, ראש צוות אזרחות, חינוך אזרחי וחיים משותפים במט"ח (המרכז לטכנולוגיה חינוכית) שהיא גם חברה יקרה אשר פועלת רבות לקידום חיים משותפים. מרים, הזמינה אליה הביתה קבוצה של מתעניינים. ההזמנה היתה לסדנא ייחודית בנושא רקמה פלסטינית למספר שעות. בתכנית המפגש: הכרות עם נשים פלסטיניות מהגדה, הצגת המורשת התרבותית של הרקמה הפלסטינית על ידי בושרה אבו עייאש על מורשת הרקמה הפלסטינית וכמובן גולת הכותרת התנסות ברקמה של כל המשתתפים. הבת שלי הביעה התעניינות ונרשמנו למפגש ולסדנא. כאשר הגענו לסלונה של מרים, ראינו קבוצה שהתאספה לה לאיטה באווירה זורמת ונעימה. המבוכה הראשונית של מפגש עם החדש, התפוגגה במהירות. התיישבנו במעגל להכרות בסיסית ראשונית בשפה העברית והערבית. (הקרדיטים לתמונות – מרים דרמוני שרביט, בעז עמית, קטיה בן יעקב ושלי)

המתורגמנית המקצועית, תרגמה למיקרופון זעיר לשתי השפות, עברית וערבית. ואנחנו דרך אוזניה משוכללת שמענו את שפת האם שלנו וכך כל אחד יכול היה לשתף בשפה המוכרות לו.  מבין הדברים הבנתי שההכרות של הצוות הקטן שיזם את מפגשי "רוקמים שיחה" נוצר בעקבות מפגשים, במסגרת פורום המשפחות השכולות Parents Circle Families Forum منتدى العائلات الثكلى. הפלסטיניות שיתפו קצת מהדרך לרעננה. כמו כן ספרו על תהליך המפגשים ועל גיבוש היוזמה. בעיקר התרגשנו לשמוע את אחת הנשים הפלסטיניות שסיפרה שהיא לא היתה מוכנה בכלל להפגש עם ישראלית שלטעמה שייכת לעם שפגע בה בעבר וממשיך לפגוע בה כעת. אבל היא לאט לאט הכירה את אחת הפעילות וברגע ששמעה ממנה כאב גדול של אמא על ילדים, פתאום חשה ניצוץ של הזדהות – דבר שחיבר בין שתי האמהות. גם הישראליות ספרו חלקן על מפגשים שחוו ועל פעילותן החברתית וחלקן אף התוודו שזאת הפעם הראשונה שהן נפגשות עם נשים שהגיעו פלסטיניות. דרך הרקמה נוצרו שיחות מעניינות שפשוט הגיעו אי שם בין החדרת המחט לבדים והוצאתה. לא פלא שמשתמשים במטאפורה נרקמו קשרים. ראינו זאת הלכה למעשה.

 קבלנו הסברים בנוגע למסורת של הרקמה הפלסטינית. כיצד כל יישוב אופיין על ידי רקמה ייחודית לו. רק על ידי מבט ברקמה ידעו מהיכן הבן אדם. סופר על אמהות ובנות שרקמו שנים וכאשר הבת התחתנה, זאת היתה הנדוניה שלה ועמה הלכה הכלה לבית החתן. סופר על רקמות בשווי שונה. רקמות עשירות ביותר במורכבות עשייתם וגם בסכום שוויים. הפלסטיניות הביאו דגמאות רבות ומרהיבות למראה.

ובסופו של דבר התיישבנו לרקום בעצמנו תוך כדי שיג ושיח. מי שעיצבה את הדגמים היא  Judith Dessons. וחברי הצוות שיזמו הם עדל, נדיה, כפאיה, יעל, בעז, ג'ודי ומרים. מקסימים כולם.

מה שמעניין שחשבתי על כך ששמעתי סיפורים דומים מאמא הרוסיה שלי. גם אמא שלי ספרה שאמהות ובנות רקמו יחדיו. גם אמא שלי שמרה רקמות ("גובלנים", רקמות איקס וכיוב'). ועד היום מקשטים את קירות ביתנו רקמות מפוארות שרקמו ברוסיה ואף בישראל. אפילו אני נזכרתי בחולצות רקומות שקראנו להם חולצות רומניות, כך שבטח גם ברומניה היה נהוג לרקום. וחשבתי שלמרות שהארצות רחוקות, התרבויות שונות, ישנן מסורות שחוצות גבולות ואפשר למצוא קווים משותפים ביניהן. הרקמה כשלעצמה שרקמו אמהות ובנות בשעות הפנאי, בצורות שונות ובאופי שונה אולי, אך עדיין עם הרבה קווי דמיון. הנה מספר תמונות של רקמות שרקמו אמי וסבתי חלקן כחלק מבגד וחלקם לקישוט, אלו תלויות בבית ילדותי גם היום.

החוויה לרקום ולשוחח היתה כל כך קסומה… האם גם אתם מכירים מסורות שכאילו, סיפורי רקמה? שתפו