תערוכה קבוצתית המציגה מבחר מיצירותיהן של שש אמניות פלסטיניות הפועלות כיום בשדה האמנות בתוך ישראל ומחוצה לה הוצגה בסמינר הקיבוצים ולה נלווה שיח גלריה.האמניות: מנאר זועיב, מנאל מחאמיד, אניסה אשקר, נסרין אבו בכר, פטאמה אבו רומי ונרדין סרוג׳י.
הבחירה בשש אמניות ערביות-פלסטיניות אשר חיות בתוך המורכבות של החברה הישראלית, מייצגת את ימי הבריאה הראשונים, כשכל אמנית יוצרת בפנינו עולם משלה. הבחירה יכולה אולי לפרק את הדימוי הסטריאוטיפי לגבי הדומיננטיות הגברית, ומציגה דימוי השונה לחלוטין ממה שעולה מדי יום ביומו באמצעי התקשרת.
כל אחת מהאמניות מתייחסת באופן ייחודי לקשר בינה לבין דמות האב – דמות מרכזית בהתהוותה האמנותית, המגדרית, החברתית ואף הפוליטית. כל אחת משש האמניות פותחת בפנינו צוהר המאפשר לנו כצופים הסתכלות מזווית הראייה של אמניות השייכות בזהותן החברתית והתודעתית לחברה הערבית המוגדרת, בצדק אולי, כגברית-שוביניסטית, שבה דמות האב היא דומיננטית, אך לא בהכרח שלילית.
דרך תערוכה זו, נבחנת דרכה של כל אחת משש האמניות להתמודד עם היותה אמנית-יוצרת במערכת יחסים עם האב — לא בהכרח האב הביולוגי, אלא דמות הגבר המייצג את ההגמוניה והשליטה בחברה הפטריארכלית. לשם כך, נעשה שימוש במשפט נוצרי המקדש את דמות האב. בכך נהפך מרחב התערוכה למעין ניסיון לפרק את מאפייני תפקידן של נשים באמצעות המשפט המתקן: ״האב, הבת ורוח הקודש״.