אירוע מה בוער לך ?
שמעתי דרך הרשת החברתית ודרך חברה מהעבודה על אירוע שקורא לנשים בנוסח הזה:
אז מה שהיה שם באמת היה בוער מאד !!!
תחילת האירוע, אדורה חברתי מחייכת פה והמנחות מסבירות הכל
לאחר ששתי המנחות הסבירו על מה האירוע "מה בוער לך" ועל מה מדובר, התגודדו סביבנו עשרות נשים וגברים שהגיעו לגן לאירוע זה, או לפסטיבל הסרטים הבינלאומי חיפה ומצאו כאן הזדמנות להקשיב או להרים את קולן בעצמן. המיקום היה מושלם. הבמה היתה מושכת, והדיבורים ומחיאות הכפיים גרמו לעוד אנשים להתקהל ולהבין מה קורה פה, על מה "צועקים"?
וכך לאחר שיו"ר עמותת "כ'ן", מיכל יודין, פתחה במה שבוער לה… שלמרות השינוי שעמותת כ"ן (כוח נשים) שותפו לו, עדיין אין מספיק ייצוג של נשים בכנסת וכחברות מועצות עיר או ראשי ערים, עלו אחת אחר השניה נשים ערביות ויהודיות לזעוק את מה שבוער להן והמגוון היה מטורף:
- אורנה אשכנזי עלתה וסיפרה שבוער לה הנושא של אמהות לילדים לה"טבים, שיתפה אותנו בקטע מתוך הסיפור האישי שלה, שעליו כתבה ומשחקת מחזה שלם. היא דברה על היחס לאחר, על שיוויון הזדמנויות ושהיא קוראת לכולם להצטרף למשימה לאומית לעזור להביא את השלום מתוך אחריותנו כאמהות לילדים
- סמירה איברהים אשר גדלה כבת בכורה עם 8 אחים ואחיות, למדה רק עד כיתה ח' כי לא היה תיכון בכפר, ובנות לא יוצאות מהכפר. רק בגיל 50 סיימה לימודי תואר ראשון אחרי דרך לא קלה כאם ובעלת משפחה שהחליטה שהיא חייבת להגשים את חלומה ללמוד ולהתקדם. היום היא מנהלת נושא סמים ואלכוהול ויועצת מעמד האישה. היא זעקה שבוער לה שנשים לא יוותרו ויגשימו את חלומן כי היא הצליחה.
- שלושה בני נוער מספוקן נוער דברו בצורת מונולוג פואטי על נושאים בוערים לבני הנוער וריתקו את הקהל המתלהב. נושא של הפרעות אכילה, היחס לאישה כחפץ והקשיים שעוברים על בני נוער בזהות המינית שלהם. הם היו מושלמים. הנה אחת מהן:
- יפה רוטשטיין ממגדל העמק, דברה על חינוך לשותפות. וזעקה שבוער לה שנשים יקחו את הילדים שלהם ביחד איתם להתנדב במקומות שונים שמראים עוד צורות חיים וגם להתנדב עם ילדים עם צרכים מיוחדים. היא עשתה את זה ועדיין עושה זאת – כי אין כמו הנסיון והחינוך של ילדים מגיל צעיר, כדי שיצאו מהבועה שלהם.
- איילת הציגה קטע מהצגה של "תפוחים מן המדבר"- מאת סביון ליבריכט ושיתפה אותנו בכך שבוער לה, שנשים יממשו את עצמן לפי האמת הפנימית שלהן ולא לפי צרכי החברה וההורים.
- דייאנה ספרה שבוער לה לשתף אותנו על הקושי לגדל בן עם צרכים מיוחדים. שהיום בתור יו"ר אקים בכפר שלה היא עוזרת לאמהות להפוך את האמהות לילדים עם צרכים מיוחדים כמנוף להתקדמות ולהתפתחות.
- אלינה סיפרה שבוער לה שנשים ערביות ויהודיות לא מספיק מבינות שאין הבדל בחיבור האנושי ביניהן. "אנחנו בני אדם, נשים, אמהות איך ייתכן שיש כאילו שלא רואות את זה?" היא חוותה על בשרה דמיון מובהק כאשר היא ועוד אישה ערביה ישבו זו ליד זו לאחר הלידה, בפגיה, מחזיקות ידיים בשותפות גורל ומתפללות יחד וכל אחת לחוד, לריפוי התנוקות שלהן.
- ונאוול, אמרה שלה בוער, לספר לנו על השינויים שהיא חוללה. על תוכניות בלתי פורמאליות שהיא פעלה להכין לכל החברה הערבית וקדמה תהליכים מדהימים. אך את הקרדיט בסופו של דבר על התוכניות שלה, קבל הגבר שעבר איתה. הוא המשיך והתקדם והיא נותרה במקומה עדיין מקדמת ופועלת ללא לאות אך הקרדיט לא מגיע אליה. ככל שהיא מספרת את הסיפור שלה, היא שומעת שהרבה נשים חוות חוויות דומות. הנשים מקדמות תהליכים והרבה פעמים ישנם גברים שמקבלים את הקרדיט – וזה נמאס לה ובוער לה להגיד את זה, פעם ראשונה על במה.
- גם אני עליתי וספרתי על כך שבוער לי ליצור שותפויות, חיבורים ולהעצים ארגונים ואנשים שפועלים למען חיים משותפים. על כך שאני חפצה חיים, ורודפת שלום בדרך שלי כמובן, באמצעות הצורה האקטיביסטית שאני בחרתי בה ושהיא הכי מתאימה לי. וספרתי על כך שפתחתי את הבלוג הזה פה והוא רק בן שלושה חודשים וכבר יש בו 10,000 צפיות.
האירוע היה בעל תעוזה, והופגן בו אומץ של נשים, להעלות נושאים לא קלים על הבמה בחיפה, בקול רם, בזעקת "מה בוער… ". קהל גדול שצפה והקשיב באופן פעיל. מחיאות כפיים וקריאות עידוד הבעירו כל פעם את האש הדולקת. מה בוער לכם?? אשמח אם תשתפו פה בתגובות.
