גישות סוציולוגיות – מיפוי ‘שדות הקונפליקט’ לניווט מתקיעות לדיאלוג

מילות מפתח: קונפליקט, דיאלוג, שדה חברתי, משטרי הצדקה

תקציר

המאמר שלפניכם מציע נקודת מבט סוציולוגית על דינמיקה של התהוות סכסוכים ויישובם.  הטענה המרכזית היא כי סכסוך מתהווה בתוך שדה חברתי. במקרים רבים הקושי ליצור דיאלוג נובע מכך שהצדדים לקונפליקט פועלים מתוך ‘שדות’ שונים. נציע כאן ששה ארכיטיפים של ‘שדות קונפליקט’:  שדה הכח, שדה הצדק, שדה האינטרסים, שדה הזהות, שדה האקוסיסטם (ecosystem), ושדה ההגנות הפסיכולוגיות.

גישת ‘שדות הקונפליקט’ מאפשרת למי שמעוניין לסייע בדיאלוג או ביישוב סכסוכים לזהות את השדות מתוכם פועלים הצדדים, לסייע להם לנווט את העימות ל’מגרש מועדף’ בארבעה שלבים: מיפוי השדות, בחירת ‘שדה מועדף’, בחירת פרקטיקת התערבות, דילול הקונפליקט.

‘שדות הקונפליקט’ – ההקשר בו מתנהל הסכסוך

‘הם מבינים רק כח’. ‘אם רק היית מקשיב עד הסוף היית מבין שהצדק איתי!’  ‘בואו נזיז הצידה את כל רעשי הרקע, נניח את האינטרסים על השולחן ונמצא פתרון’,  ‘אני אומר לך ‘הם לא בני אדם’ בוא תשמע מה שמעתי עליהם… ‘. ‘מה שרואים משם לא רואים מכאן’, ‘אתה יכול לסמוך על מילה שלה?’, ‘מוכרים אותנו!’.    

מי לא שמע משפטים כאלה ודומים להם בסערת הקונפליקט?  

מה קורה כשצד אחד אומר: ‘אתם מבינים רק כח’ והצד שכנגדו טוען: ‘אם רק היית מקשיב עד הסוף היית מבין שהצדק איתי? כשאלו אומרים: ‘בואו נניח את האינטרסים על השולחן ונפתור את הבעיה’ והאחרים עונים: ‘אני לא מאמין למילה שלכם!’   זוהי בדיוק פינת התקיעות.

נדמה כי השיח תקוע, כל צד מתבצר בעמדותיו, והדרך לדיאלוג חסומה. ברגע קריטי זה מתרחשות בו זמנית שתי תופעות:
1. התבצרות – כל צד עסוק בעצמו, בחויותיו, בשכנוע עצמי בעמדותיו, איסוף הצדקות. מתוך כך מתגבשת תפיסה של ‘מי אני בקונפליקט’? ‘אני הצודק!’ או ‘אני הקורבן’ או אולי ‘אני הנלחם למען הטוב’?
2. מסרים חד צדדיים – מתן ביטוי חיצוני בפעילות ובטיעונים לעמדתנו. כך למשל הצבת איום, שיגור הצהרות לשכנוע או הימנעות מכל מגע.

בולטאנסקי ות’אבנו ( Boltanski & Thevenot, 1999) טענו כי הקושי להגיע להסכמה במצבי קונפליקט נובע משימוש ב‘משטרי הצדקה’ שונים, על ידי הצדדים. ‘משטר הצדקה’ הוא כינוי להגיון העמוק המכוון אמירות והתנהגויות במצבי מחלוקת. כך לדוגמא : אם ראובן פועל בשם המסורת ושמעון פועל בשם החדשנות יקשה עליהם להסכים. לעומת זאת אם ראובן ושמעון מסכימים כי מסורת היא עניין חשוב והמחלוקת ביניהם היא רק על דרכי יישומה, קל יותר למצוא פתרון.

ברוח זו, אבקש להציע במאמר זה כי לסכסוך יש ‘שדה’. ה’שדה’ יוצר הקשר (Context) המשפיע באופן משמעותי על היכולת לנהל דיאלוג בין הצדדים ועל האפשרות לסיים סכסוך בהסכמה ובדרכי שלום. המונח ‘שדה’ במישור החברתי משמש אצל בורדייה באופן דומה למושג “שדה אלקטרומגנטי” בפיסיקה. ‘שדה חברתי’ מחבר אנשים אשר יש להם עניין משותף. לשדה יש גבולות הכוללים את האנשים הפעילים בו ו’כח כבידה’ המכוון את התנהלותם. כך למשל  ‘טרנדים אופנתיים’ משפיעים על ‘שדה האופנה’. ‘טרנדים ארגוניים’ משפיעים על הפועלים בשדה הפיתוח הארגוני.  הפועלים בשדה החברתי נאבקים, בתוך האילוצים שהשדה משרה עליהם, על תגמולים סימבוליים שהשדה יכול להעניק.

במאמר זה אני מציע להשתמש במושג ‘השדה’ כדי לנתח מצבי קונפליקט ולצאת מתקיעות בתהליכי דיאלוג או יישוב סכסוכים. אפשר לראות את הצדדים לקונפליקט כפועלים מתוך סוג מסויים של ‘שדה’ שיש לו דפוסים, אילוצים ודינמיקות אופייניים. כאשר כל צד פועל מתוך שדה שונה, הקושי להגיע לדיאלוג ואף להתקדם ליישוב הקונפליקט, נובע מן השדה בו כל אחד מהם שרוי יותר מאשר מחילוקי הדעות שבינהם. לשם הבנת העניין נוכל לדמות את הקונפליקט לתחרות ספורט. אם שני הצדדים משחקים את אותו משחק, יש סיכוי להגיע להבנה, אך אם צד אחד משחק כדורסל והשני כדורגל, כמעט בלתי אפשרי להגיע להסכמה על כללי המשחק או על תוצאותיו. גישת ‘שדות הקונפליקט’ טוענת לפיכך, כי אם יצליחו  הצדדים להגיע לשיח מתוך שדה משותף תיפתח הדרך לדיאלוג ואולי אף להסכמה.

אציע כאן אפיון גנרי של ששה ‘שדות  קונפליקט’ : שדה הכח, שדה הצדק, שדה האינטרסים, שדה הזהות, שדה האקוסיסטם, שדה ההגנות הפסיכולוגיות.
כל שדה יכול להיות מפוענח מנקודת מבט סוציולוגית או פסיכולוגית מסויימת, לכל שדה יש דפוסי התנהלות אופייניים ולכל שדה מוצעות דרכים ליצירת דיאלוג, ניהול הקונפליקט או חתירה להסכמה.

שדות הקונפליקט – מפת התהליך

גישת שדות הקונפליקט מציעה למי שמעוניין לסייע בקידום דיאלוג או יישוב סכסוכים לזהות את מגרשי המשחק הקיימים ולסייע לצדדים לנווט את העימות ל’מגרש מועדף’, לבחור באיזה משחק הם מעדיפים לשחק, ‘כדורגל’ או ‘כדורסל’?

קידום דיאלוג וחתירה ליישוב סכסוכים אין פירושה בהכרח סיום העימות, אפשר להגיע למצבי ביניים רצויים כגון: מיזעור נזקים למעורבים, תיחום הסכסוך למניעת נזק סביבתי, ‘שלום קר’ בסגנון של ‘חיה ותן לחיות’. העצות המובאות כאן מנוסחות עבור ‘מנחה’ או ‘מתערב חיצוני’ אך אפשר לראות בהן עצה לכל מי שמעוניין לקדם דיאלוג או יישוב סכסוכים.

חתירה לקידום דיאלוג או יישוב סכסוכים בגישת ‘שדות הקונפליקט’ כוללת שלושה או ארבעה שלבים:

השלב הראשון – מיפוי שדות הקונפליקט. בשלב זה נננסה לשרטט את מפת השדות מתוכם פועלים הצדדים השונים. בשלב זה נסייע למעורבים להבין מהו השדה ממנו הם והאחרים פועלים. המאמץ העיקרי בשלב הזה הוא להגיע למפה משותפת של השדות מהם מתנהל הקונפליקט, תוך זיהוי אפשרויות תנועה  בין השדות ולעבר שדות חדשים. כך למשל יכול להיות שבעימות בין אנשי הרחבה לחברי קיבוץ המתגוררים באותו יישוב. אנשי ההרחבה יפעלו מתוך רצון לייצור זהות קהילתית בעוד שהקיבוצניקים יפעלו משדה של אינטרסים להגנה על רכושם.

השלב השני – בחירת שדה קונפליקט מועדף. בשלב זה נעשה בחירה אסטרטגית באיזה שדה, נכון לנהל דיאלוג. יש כאן שלוש אפשרויות:
– צד אחד בוחר לנהל את הדיאלוג בשפת השדה של הצד השני
– הצדדים נעים ל’שדה מועדף’ משותף.
– הדיאלוג מתפתח תוך מעבר מ’שדה’ ל’שדה’
כך למשל בויכוח על חינוך ביישוב דתי בין ליברליים לתורניים צד אחד מתבצר ב’שדה כח’ וצד שני בוחר לנהל את העימות בשלב ראשון ב’שדה הכח’ ומשם לנסות לנוע ל’שדה היחסים והזהות’.

בשלב השלישי – בחירת פרקטיקה לדיאלוג. המנחה והצדדים מסכימים על פרקטיקה לניהול דיאלוג או חתירה להסכמה המתאימה לשדה הקונפליקט בו הוא מתנהל. המלצות לפרקטיקות יוצגו בהמשך המאמר.
לדוגמא, דיון על אכיפת כללי התנהלות ביישוב, הופך משיח של הצבעות והחלטות המתנהל ב’שדה הצדק’ לדיאלוג של הקשבה המתנהל בשדה הזהות.

בשלב הרביעי – דילול הקונפליקט – יתכן כי בהמשך הדרך נוכל להעביר קונפליקט משדה ‘מתוח’ לשדה נינוח יותר.
כך למשל סכסוך שכנים כוחני מתנהל ב’שדה הכח’ מגיע לשלב הפסקת אש לאחר ששני הצדדים איימו זה על זה בתביעה משפטית והמשטרה מאיימת על שניהם באישום פלילי. בהמשך ניתן לנסות להעביר את הסכסוך ל’שדה הצדק’ בנסיון להביא את הצדדים לדיאלוג בו יבינו את ההצדקה הערכית זה של זה ואף יחתרו להסכמה על בסיס איזון בין ערכים שונים.

לסיכום. שימוש בגישת ‘שדות הקונפליקט’ עובר דרך רגישות לשדות מהם מתנהלים הצדדים, מיפוי השדות וניווט הצדדים לדיאלוג ואולי אף להסכמה בשדה משותף ומועדף.

נא להכיר – שדות הקונפליקט

1  –  שדה הכח  
בשדה הכח הקונפליקט הוא מאבק על סמכות ושליטה. השאלה מול מי מתמודדים ומה רוצים להוכיח לו, חשובה לעיתים יותר מהעניין שבמחלוקת. שדה הכח מאפיין מאבקים צבאיים ועסקיים.
נקודת המבט הסוציולוגית על שדה הכח תהיה גישות מרקסיסטיות ותאוריה ביקורתית, מבית מדרשם של גראמשי, אסכולת פרנקפורט ופוקו. כך למשל פרקטיקות של הדרת נשים על פי תאוריות פמיניסטיות או פערים חברתיים המעמיקים בשם תאוריות של כלכלה חופשית.  

שחקן המתנהל במנטליות ‘שדה הכח’ יחשב כל מהלך במונחי רווח והפסד, יראה בדיאלוג ובפשרה חולשה. בשדה הכח האמצעים לניהול העימות הם פגיעה מכוונת ביריב והתגוננות כנגד איומים מצידו. דוגמאות לניהול מאבק בשדה הכח הן: שביתות עובדים, תביעה משפטית, חסימות כבישים של הנכים ואיומי פירוק הממשלה של מפלגות קטנות.

התנהגות אופיינית לשדה הכח היא Fight or Flight, התנהגות של תקיפה או בריחה.

לעימותים המתנהלים בשדה הכח, יכולים להיות שלושה פתרונות:

1. נצחון/הפסד – כאשר צד אחד השיג הכרעה והצד השני החליט לסיים את הקונפליקט בכניעה.
2. ‘מקל’ או ‘גזר’ – ‘מקל’ כאשר בין הצדדים נוצר ‘מאזן אימה’ . הפסקה של הלוחמה מתוך חשש שהנזק העלול להיגרם להם גדול מהרווח של המשך מאבק. ‘גזר’ כאשר יש סיכוי ל’הגדלת העוגה’ – חבירה מתוך תקווה לזכות
3. ברווח מצד שלישי, הגדול מהתועלת שבהמשך הקונפליקט.
   ‘אש קטנה’ – המשך משחק הכח לאורך ימים ודורות, כאשר אין רצון ויכולת לסיים אותו ויש אי רצון להחריף אותו. כך למשל יכול הקונפליקט לעבור התמרה ממאבק אלים לעויינות.   

העברת הקונפליקט מ’שדה הכח’ לשדה אחר יכולה להיות אסטרטגיה יעילה בדרך להרחבת אפשרויות פתרון.

2  –  שדה הצדק  
ב’שדה הצדק’ המאבק הוא על ערכים ומשמעות. העניין שבמחלוקת הוא רק מקרה פרטי המייצג התנגשות בין הערכים ‘הנכונים’ לדרך השגויה.  שדה הצדק מאפיין מאבקים על רקע אמונה דתית ועל רקע אידיאולוגי. כך לדוגמא: דיון על גיוס חרדים או גירוש מהגרים בלתי חוקיים, מייצג ערך של נורמה חברתית מול חוק מדינה. ומאבק על חלוקת רכוש בקיבוץ מתחדש מייצג ערך של ‘ותק’ והשקעה רבת שנים לעומת ערך של הבטחת קיום בכבוד לכל שכבות החברים.

נקודת המבט הסוציולוגית על ‘שדה הצדק’ היא גישה ובריאנית על התרבות כמעצבת דפוסי התנהגות, ותיאוריות של רב-תרבותיות ופוסטמודרניות על מתח בין נרטיבים שונים ולגיטימיים.  ברוח זו אפשר לראות את תאוריית ‘משטרי ההצדקה’ של בולטאנסקי ות’אבנו  (Boltanski & Thevenot, 1999).

לפי בולטאנסקי ות’אבנו מקור הקושי בפתרון סכסוכים נעוץ במקרים רבים באופי שונה של הנחות יסוד, הנובעות ממשטרי הצדקה שונים. כך למשל ויכוח ארוך שנים בין הנרי פורד שדבק בפורד מודל T (הצדקת ‘ביתיות’) גם במחיר של פגיעה בעסקים לבין בנו אדזל שביקש להכניס את מודל A כדי לשפר את המצב העסקי של פורד בסוף שנות העשרים, מנקודת מוצא של ‘הצדקת שוק’.

שחקן המתנהל במנטליות ‘שדה הצדק’ יהיה מוכן להפסיד בקרב ובלבד שישאר נאמן לערכים החשובים לו. מבחינתו עצם היכולת לדבוק בערכיו היא הנצחון. השחקנים ב’שדה הצדק’, מצויים בשירות של סיפור רחב. לעימות הנוכחי יש סיפור מסגרת רחב המצדיק את מה שנראה לעיתים כגרימת עוול או התנהלות לא רציונלית במישור המקומי.

מערך של משטרי הצדקה הנשענים על מקורות ערכיים שונים המקשים על יישוב סכסוכים לפי בולטאנסקי ות’אבנו (Boltanski & Thevenot, 1999):

לעימותים המתנהלים בשדה הצדק, יכולים להיות שני פתרונות:

1. מיסגור מחדש ( Reframing) – הגדרה מחודשת של הקונטקסט בו מתנהל העימות, המאפשרת פרשנות מחודשת למצב ולאפשרויות הפעולה הנגזרות ממנו. במקרים רבים המיסגור מחדש מכניס את הצדדים לשדה ערכי משותף המקנה משמעות אחרת לעמדות הצדדים.
2. שינוי התמהיל הערכי – מקונפליקט בין ערכים מנוגדים לאיזון בין ערכים משותפים. זהו תהליך בירור ערכי בו מגלים המשתתפים שיש ביניהם הסכמה רחבה על ערכים משותפים והויכוח הוא על האיזון ביניהם. כך מתאפשר מעבר מ’משחק סכום אפס’ בו נצחון של אחד הוא הפסד של האחר למשחק ‘ניצחונות קטנים’ המאזן בין ערכים.
   

3  –  שדה האינטרסים וצרכים

ב’שדה האינטרסים והצרכים’ המאבק הוא, בדרך כלל, על השימוש במשאבים מוגבלים. הצדדים שמים בצד, לכאורה, את הכוחניות, הערכים והרגשות ונאבקים על מה שנראה להם חשוב להמשך קיומם והתפתחותם.  

שדה האינטרסים והצרכים מאפיין מאבקים פוליטיים ועימות על משאבים חומריים. כך לדוגמא, העימות על הקמת מפעל בשדה בריר הסמוך לערד מייצג עימות בין אינטרסים כלכליים לאינטרסים של איכות חיים ובריאות של התושבים. דוגמא נוספת היא גיבוש הסכם קואליציוני המאזן בין אינטרסים של מפלגות שונות.

נקודת המבט הסוציולוגית על שדה האינטרסים והצרכים, מעוגנת בתפיסות מכניסטיות של ובר ומאוחר יותר פארסונס לגבי התפתחות מבנים ותפקידים בחברה.  סוגיית ‘האינטרסים’ כמעצבי שדה חברתי תפסה מקום מרכזי בהגותם של דרנדורף וקולינס על תאוריית הקונפליקט.

לעימותים המתנהלים בשדה האינטרסים, יכולים להיות שני פתרונות:

1. גישור – התאוריות הקלאסיות של שיטות הגישור מתמקדות בזיהוי האינטרסים ובהעתקתם ממשחק סכום אפס לחלוקה אחרת של הרווחים והמחירים בראיית התמונה הרחבה. ידוע בעניין זה משל העימות על תפוז. צד אחד טוען שהתפוז נדרש להצלת אימו החולה וצד שני זקוק לתפוז להצלת ילדו. לאחר בירור מסתבר שניתן להציל את האם עם קליפת התפוז והבן זקוק דווקא למיץ התפוז, כך ששני הצדדים יכולים לצאת מורווחים אם יחלקו נכון את התפוז.
2. פשרה – מצב בו כל צד מוותר על משהו וזוכה במילוי חלקי של האינטרס שלו.
   

4  –  שדה היחסים והזהות

בשדה היחסים והזהות הקונפליקט הוא מאבק על לגיטימציה. על היכולת האישית והקבוצתית להיות מי שאתה. עימותים בשדה היחסים והזהות מאפיינים ממאבקי מאקרו על ביטוי לאומי וזהות מגדרית דרך רמת הביניים של יריבות בין אוהדי ספורט ועד סכסוכי מיקרו במשפחה ובין שכנים. לעיתים קרובות, סכסוך מתמשך ומחריף הופך עם הזמן לחלק מהזהות. כך למשל המתח הקבוע בין בית”ר ירושלים לבני סכנין הניזון ומזין את תחושת הזהות של שני הצדדים. דוגמא נוספת היא עימות מתמשך בין מושבים וקיבוצים השותפים למועצה אזורית אחת.  

נקודת המבט הסוציולוגית על שדה היחסים והזהות מעוגנת בגישות האינטראקציוניזם הסימבולי. על פי גישה זו למציאות חברתית, ובכלל זה לקונפליקט,  אין קיום ‘אובייקטיבי’. תפיסתנו את המציאות נבנית מתוך הפרשנויות והמשמעויות שאנו מייחסים למפגש ביננו לבין הסובב. בסופו של דבר התנהגותנו מושפעת במידה רבה ממה שהסביבה האנושית ובכלל מסמלת בעיננו. כך למשל בסיפור רומיאו ויוליה. היריבות רבת שנים בין משפחות קפולט ומונטגיו, היא חלק ממאפייני הזהות. והיחסים בין זוג הנאהבים אפופים במשמעות הסמלית הכרוכה בהיותם בני משפחות יריבות.

בוש ופולגר (Bush & Folger, 2005) מתארים את הדרך בה עימות בשדה הזהות והיחסים מעמיק בתהליך של ‘ספירלה שלילית’: בתחילה כל צד רואה עצמו כקרבן ואת האחר כתוקפן. בהמשך כל צד מתכנס לתוך עצמו (‘אנחנו דואגים רק לעצמנו’), נמנע ממגע ורואה באחר יצור דמוני (‘הם לא בני אדם’). ככל שהסכסוך מעמיק כך הוא משתלט על תפיסת המציאות. אנחנו מוכנים להאמין לכל בדל שמועה על רשעותו של הצד האחר ומכחישים בתוקף כל מידע על אנושיותו.  שחקן המתנהל במנטליות ‘שדה היחסים והזהות’ רואה עצמו כקרבן המגן על זהותו ואת האחר כתוקפן מרושע במהותו. התנהגות אופיינית לשדה היחסים והזהות היא ‘חרם’ הימנעות ממגע כלשהו עם האחר.

הפיזיקאי דיויד בוהם הציע להתמודד עם מצבי עימות בשדה הזהות והיחסים באמצעות דיאלוג שבבסיסו הנכונות להשעות את הפרשנות. כלשונו “אם הפרט יכול להכיל את כל המשמעויות יחד בתוך עצמו כי אז יש לו הלך רוח של דיאלוג” (בתוך: שפירא, 2000:44 ). דוד בן יוסף הציע כנקודת מוצא לדיאלוג את ראשי התיבות ‘איורו”ר’ – אני ואתה ראויים וגם רצויים. איורו”ר הוא תהליך שתחילתו בהכרה כי לי ולאחר קיום נפרד ומלא (איננו רק ‘תוקפן’ ו’קרבן’), המשכו בהכרה כי ההוויות הללו ראויות כשלעצמן למקום בעולם והמשכו בהבנה העמוקה כי לכל זהות יש תרומה ל’שלם’ ההופכת אותה לרצויה.

מה בין דינמיקה חיובית ודינמיקה שלילית בשדה היחסים והזהות? על פי בוש ופולגר  (Bush & Folger, 2005):

בוש ופולגר פיתחו גישה טרנספורמטיבית לגישור קונפליקטים המצויים בשדה הזהות והיחסים. בגישה הטרנספורמטיבית עוברים מספירלה שלילית המעמיקה את העימות לספירלה חיובית המאפשרת להחלץ ממנו. המעבר מספירלה שלילית לספירלה חיובית נשען על שלוש רגליים:

1. התמרת הסכסוך מהפרעה להפרייה. מסכסוך וקונפליקט אפשר גם לצמוח.
2. התמרת הזהות העצמית מ’קרבנות’ ל’מסוגלות’. מעבר למיקוד עצמי, פרואקטיביות ביכולת להיות בסכסוך ולפעול לסיומו.
3. הפלת ‘חומות הניכור’ והבנה כי כל צדדי הסכסוך הם חלק מאותה מערכת.

מה בין סכסוך כהפרעה לסכסוך כהפריה?

5  –  שדה האקוסיסטם (ecosystem)

שדה האקוסיסטם הוא מרחב של זרמים רבים של אינטראקציות, יש המון סיפורים חלקיים, אבל ממש קשה לצייר תמונה שלמה. הקונפליקט הוא תוצאה של סבך השפעות גומלין, לא ברור ממה הכל התחיל וממש לא ברור מי מושך באילו חוטים. דבר אחד ברור השחקנים לא מוצאים את ידיהם ורגליהם, טענות חדשות נשלפות מעת לעת, והקונפליקט כאן כדי להישאר.   
שדה האקוסיסטם הוא מרחב בו מתנהל מתח בין ‘סדר’ לכאוס’. מצד אחד קיימת השאיפה ליצירת ‘סדר חברתי’ בתהליכים בעמדות במוסדות חברתיים, בתהליכים, מבנה, תפקידים, ומשימות. לתכנן ולבצע בהתאם. לשים כל דבר במשבצת הראויה לו. מצד שני עלינו להודות כי החיים האמיתיים, אינם נראים כך. לצד ה’סיסטם’ המערכתי, והפעולה השיטתית, קיימות שפע השפעות גומלין, לא מתוכננות ולא צפויות היוצרות ‘אקוסיסטם’, סביבת חיים. האברמס תאר את המתח הזה כמתח בין ‘עולם המערכת’ ל’עולם החיים’ (Habermas, 1987). אציג כאן את הפרשנות שלי לעניין:

– עולם המערכת (System) – מתאפיין באינטראקציות מוסדרות, שרשרת יחסי סיבה ותוצאה קוויים (לינאריים) וחוקיות המסדירה את היחסים.

– עולם החיים (Ecosystem) – מתאפיין בשפע אינטראקציות בלתי מכוונות, רשת של יחסי סיבה תוצאה היוצרים שפע השפעות גומלין ודפוסים המתהווים ומשבשים את הסדר.

החיכוך בין השחקנים באקוסיסטם יוצר מתחים וקונפליקטים שאינו בהכרח מכוון ומודע.
כך לדוגמא כאשר חברת כרטיסי אשראי פועלת על פי תחזיות ותכניות ולפתע מאות אלפי חברי מועדון כלשהו עוזבים לטובת חברה אחרת. לא חולף זמן רב והרגולטור משנה את כללי המשחק כך שהחברה מחוייבת לעבור שינוי מבני. תופעות אלו משפיעות על המתח בין המחלקות ובין העובדים.

דוגמא נוספת, ביישוב ועד המקומי המתקשה לתפקד בהעדר משאבים. באותו יישוב חברים מסוימים מאוגדים באגודה שיתופית המחזיקה נכסים ציבוריים ומשאבים כלכליים. נוצר מתח בין הוועדים, מתיחות בין הותיקים חברי האגודה לצעירים ‘חסרי מעמד’. לקראת הרחבה נוספת עולה השאלה האם לפתוח לקליטת בנים של כל התושבים או רק בני חברי האגודה. סוגיות ערכיות וחברתיות מתערבבות עם סוגיות כלכליות וכל זבוב קטן בין המחנות נעשה לפיל של מחלוקת.

על דרך ההלצה, מסופר על מנהל שהוציא לעובדיו הודעה בזו הלשון: ‘נודע לי כי על כל בעיה שנפתרת נוצרות שתי בעיות חדשות! מעכשיו אסור בהחלט לפתור כאן בעיות’. באופן עמוק זו תחושת המעורבים בסכסוך  המתנהל בשדה האקוסיסטם.

מאפייני סכסוך המתפתח בשדה האקוסיסטם:
– סבך של אינטראקציות, יחסים, מורכבים בהיבטים שלך משפחה, חברות, עיסוק, עמדות…
– קונפליקט כתוצר של מתח מובנה בין חלקי המערכת
– מאבק כתוצר של גידול באינטראקציה ובתלות ההדדית – ככל שקרובים יותר נאבקים יותר.
– מאבק כתופעה המתהווה באופן לא לינארי – ממש לא משנה ‘מי התחיל’.
– מאבק כשלב הסתגלותי – תהליך דינאמי של ‘סוכנים מסתגלים‘ – מה שלא הורג מחשל.
– קונפליקט כ’דפוס’ סיפור ידוע מראש – חלק ממבנה חברתי.

נקודת המבט הסוציולוגית על שדה המורכבות שואבת מהתפתחות תאוריות הכאוס, דינמיקות רשתיות ומדעי המורכבות במדעים המדויקים ובמדעי הטבע.

המורכבות הגוברת של סביבות פעילותנו הניעה שלושה שינויים דרמטיים בגישות ובשיטות פעולה המאפשרים התמודדות מוצלחת עם אתגרי שדה המורכבות:

1. פריצתן של שיטות לשיח רבים תכליתי. החל מאמצע שנות השמונים של המאה העשרים מאפשרות השיטות הללו לאנשים האוחזים בעניין משותף להיפגש, לשפר את המודעות לאקוסיסטם בו הם פועלים, להניע יוזמות פעולה. השיטות לשיח רבים תכליתי כוללות: מרחב פתוח ( ), חקר מוקיר ( ), קפה עולמי ( ) , תאוריה U ( ) ורבות אחרות.
2. התפתחות גישות דיאלוגיות לעבודה עם ארגונים, בין ארגונים ובתוכם (Bushe, &. Marshak 2015).
3. התפתחות גישות קהילתיות ליישוב סכסוכים כגון: צדק מאחה, תהליך נושם, כל המערכת בחדר.

מבט ממעמקים – מנגנוני הגנה פסיכולוגיים

שדות הקונפליקט שנסקרו עד כה צמחו מתוך הבניה חברתית של מערכות יחסים. סקירה זו לא תהיה שלמה מבלי לכלול בה נקודת מבט פסיכולוגית על מצבי קונפליקט. בשיח הפסיכולוגי קונפליקט יכול להתפתח כתוצאה של תהליכים נפשיים לא מודעים. בעיקר מדובר על חוסר הנוחות של אנשים להיות במצבי קונפליקט הגורם לשימוש, בדרך כלל לא מודע, במנגנוני הגנה פסיכולוגיים. מנגנונים אלו יכולים לעיתים להיות מועילים, אך לעיתים הם עצמם מהווים חסמים בפני יישוב הסכסוך. המנגנונים הפסיכולוגיים התורמים ליצירת או הסלמת הקונפליקט יכולים להיות:

• אידיאליזציה מחד, והפחתת ערך מאידך
• פיצול והשלכה
• הזדהות השלכתית
• אינטלקטואליזציה ורציונליזציה
• סטריאוטיפים והכללות
• הכחשה
• הרחקה / ‘שעיר לעזאזל’
• הזדהות עם התוקפן

מנגנונים אלו, שברובם אינם מודעים, נועדו להפחית חרדה הנובעת מהמפגש המאיים עם האחר. הפחתת החרדה במקרים רבים כרוכה בעיוות מסוים של המציאות, באשר היא כפופה לצורך של האני בשמירת שלמותו הפסיכולוגית כאדם “טוב” “נקי” “צודק” וכד’. רק כאשר הפרט – והקבוצה – יכולים לשאת מצב של מורכבות פנימית, ולשאת את המציאות שבה לא כל ה”טוב” ה”נקי” וה”צודק” נמצאים במקום אחד – רק אז אולי יוכל להפחית חרדה ולשאת מורכבות, עם פחות שימוש בהגנות המעוותות את המציאות המורכבת.

פירוט לאופן פעולתם של מנגנוני ההגנה ניתן למצוא במקראה זו בפרקים התיאורטיים העוסקים בגישות אנליטיות והומניסטיות לדיאלוג.

נקודת המבט הפסיכולוגית מעשירה גם את הבנתנו לגבי מנגנונים קבוצתיים להתמודדות עם החרדה מפני ה’אחר’ כגון:

• תלות – חיפוש ‘המבוגר האחראי’ שיפתור את הבעיה
• Fight – Flight – תנועה בין הימנעות מהקונפליקט לבין תגובת יתר.
• זוגיות – תגובה רגרסיבית המכדררת את העימות לשניים מחברי הקבוצה הנושאים על עצמם את משא העימות עבור כל האחרים.
• One-ness – פנטזיה של ‘הקבוצה זה אני’ המשתיקה קולות סותרים או חולקים על העמדה המקובלת.

שחקנים המנוהלים על ידי ‘מנגנוני הגנה פסיכולוגיים’ מרחיקים את עצמם מן הקונפליקט ויוצרים דמות מדומיינת של היריב. במקרים רבים ניתן לזהות את המנגנון הפסיכולוגי המפעיל את הצדדים באמצעות    ‘Acting Out’ רמזים התנהגותיים היכולים לסמן עמדה נפשית בלתי מודעת.

הדרך להתמודד עם מנגנוני הגנה פסיכולוגיים עוברת לעיתים דרך העלאתם למודעות, ע”י חקר של ההתרחשויות ‘כאן ועכשיו’ בין הצדדים.

סיכום

גישת ‘שדות הקונפליקט’ מאפשרת לאנשים הפועלים במצבי עימות ומחלוקת לזהות את ‘השדות’ המנתבים את עמדות והתנהגויות הצדדים המעורבים. לאחר שזוהו השדות ניתן לתכנן מהלך אשר יביא את הצדדים למגרש משותף, ‘שדה מועדף’ בו נוכל לנהל תהליך המבוסס על פרקטיקה המתאימה לשדה הספציפי בו מתנהל הקונפליקט כעת. בהמשך המהלך ניתן להוביל את הצדדים לשדה נח יותר אשר יצבע את העימות בצבעים רכים יותר.

הדברים שנכתבו כאן הם בגדר מחשבה ראשונית. קריאה לאנשי מעשה ואנשי תאוריה לקחת רעיונות אלו, להתנסות בהם ולהמשיך לפתח תובנות, עקרונות פעולה ופרקטיקות לקידום חיים טובים יותר.

מקורות

אוסטרוף, ש. (עורכת) 2000 דיאלוג ומנהיגות על קווי השבר בחברה הישראלית, ירושלים: בסוד שיח וג’וינט ישראל.

אוסטרוף, ש. 2000. “מנגנונים פסיכולוגיים אישיים וקבוצתים במפגש עם ה’אחר'” עמ’ 283- 304 בתוך אוסטרוף, ש. (עורכת) 2000 דיאלוג ומנהיגות על קווי השבר בחברה הישראלית, ירושלים: בסוד שיח וג’וינט ישראל.

בן יוסף, ש. ( 2010 ) “יש פתרון לכל מתיישב” – היבטים קהילתיים של שיקום מפוני גוש קטיף. חיבור לשם קבלת תואר “דוקטור לפילוסופיה”, רמת גן:  אוניברסיטת בר אילן.

שפירא, מ. (2000) “מהלכן של קבוצות דיאלוג, תאוריה ומעשה” בתוך: אוסטרוף, ש. (2000) דיאלוג ומנהיגות על קווי השבר בחברה הישראלית. ירושלים: בסוד-שיח וג’וינט-אלכ”א.

Boltanski, L, Thevenot L. (1999) The Sociology of Critical Capacity  in: European Journal of Social Theory, Vol. 2, No. 3, 359-377 (1999)

Bush, Robert, E. Folger (2005 )The Promise of Mediation: The Transformative Approach to Conflict. San Francisco, Jossai – Bass.

Bar- yam, Yaneer. 2004. Making things work. MA: NECSI Knowledge press.

Habermas, J. (1987), The Theory of Communicative Action, Vol 2: Lifeworld and System: A Critique of Functionalist Reason, trans. T. McCarthy. Boston: Beacon Press

Holman, Peggy, Tom Devane and Steven Cady (2006) The Change Handbook. SF Berret & Koheler.