דיאלוג בין דורי בקהילה משתנה 2013

מאת: מרים שפירא

מילות מפתח: קהילה. שיח בין דורי. דיאלוג קהילתי, חקר מוקיר, קפה עולמי.

רקע ומהות הפניה:

בקיץ 2013 התקבלה פניה במהו"ת ישראל (מרכז להיערכות חירום ובניית חוסן) מהישוב אלון מורה שבשומרון. לקראת שנת הארבעים לקיומו ביקשו לסייע בבניית חזון יישובי מתחדש עבור הקהילה אשר עברה שינויים רבים ומגוונים מאז היווסדה.

בבדיקה ראשונית התברר כי הקהילה השתנתה מאד מבחינה דמוגרפית ואף טופוגרפית. זהו "יישוב קצה", השוכן במרומי הר כביר, צופה על נחל תרצה ועל בקעת הירדן, אל מול העיר שכם. אלון מורה נוסד ע"י קומץ צעירים חדורי רוח שליחות, חברי "גוש אמונים", שנאחזו בקרקע מספר פעמים ואף נעקרו ממקום מושבם (רוג'ייב) עד שהגיעו אל מקום הקבע הזה. ההיסטוריה של הישוב רצופה עקירות והתישבות מחדש, איומים בטחוניים ומדיניים ופיגועי טרור רבים, ומתח אידיאולוגי גבוה. מאז הקמתו היישוב התפתח, ייסד ישיבת הסדר מצליחה, קלט אוכלוסיות צעירות ושונות מאוכלוסיית המייסדים והוקמו שכונות חדשות, ובחלקן מרוחקות בגלל מבנה טופוגרפי הררי יחודי של הישוב.

הבעיה: במהלך השנים נוצר מצב של חוסר קשר ואף ריחוק בין תושבי השכונות השונות, על רקע גילאים שונים, אורח חיים מעט שונה, וריחוק פיזי. היישוב מוגדר מלכתחילה כדתי.

האתגר/תכלית ההתערבות: הפניה נעשתה מתוך הכרה בצורך להתניע תהליכי דיאלוג בין התושבים בשכונות השונות, ולהגיע לידי בהירות והסכמה בנוגע לזהות ולערכים של הישוב והקהילה כשלם המחזיק ותומך בכל חלקיו.

מה עשינו? תיאור הפעילות:

שיחת הפנייה התנהלה עם שתי מנהיגות ציבור בקהילה: רכזת קהילה ותושבת יזמת (הcaller) שהעלתה בפני רכזת הקהילה את הפערים ואת הצורך בדיאלוג קהילתי לגישורם.

תפיסת העבודה שגיבשנו יחד הייתה:

תהליך בניית חזון יישובי מחודש ישמש נתיב מרכזי לניהול דיאלוג בשל העניין שהוא מעורר בקרב כל אחד מהתושבים.

החזון יידון וייכתב וע"י התושבים עצמם. כלל הקהילה מוזמנת להשתתפות ישירה, זהו תהליך של עיצוב עתיד ביחד ולא רק באמצעות נציגים. לשם כך תוכנן מפגש קהילתי רחב, שהוכן ע"י צוות היגוי. צוות ההיגוי הוזמן ע"י המובילות באופן שכלל מגוון תושבים ששיקפו את הקבוצות השונות בקהילה. הקבוצות השונות אותרו בעיקר ע"פ גילאים ושכונות מגורים.

התושבת היזמת מונתה מינוי רשמי (התנדבותי) למנהלת צוות החזון ועבדה לצד רכזת הקהילה לאורך כל חיי הפרויקט. מלווה מטעם המועצה האזורית השתתפה אף היא במהלך המפגשים. בשלב ראשון הן זימנו לצוות ההיגוי נציגי קבוצות, וגם שלחו הזמנה פתוחה לציבור. להפתעתנו הגיעו למעלה מעשרים איש, מכל שכבות הציבור בישוב. כולם נלהבים ומעוניינים לשמש חברי וועדת היגוי ולהיות חלק מהיזמה. במפגש, נאספו חוויות שיא של "אני במיטבי בקהילה הזאת" מצד מבוגרים וצעירים כאחד. נוצר פסיפס מרהיב של משמעויות שונות של השתייכות וזהות בקהילת אלון מורה. החקר המוקיר שהתקיים באותו ערב היה מרגש.

בסיום השלב הראשון של החקר המוקיר (Discovery – ראו קישור במקראה הנוכחית בפרק על מתודולוגיות), נשלחו המשתתפים לקיים את השלב השני ביניהם לבין עצמם (Dream – לחלום את הישוב המיוחל) עד המפגש הבא. כמו כן הם התחלקו לקבוצות עבודה בנושאים שונים שעמדו על הפרק לצורך דיון בחזון ונגזרותיו.

במפגש השני עבדו קבוצות הנושאים בהנחית החלומות המיוחלים, וזיהוי הגורמים המקדמים והחסמים לממשם. מכאן הדרך נפתחה לכתיבת טיוטות לחזון בתחומים השונים, והפצתן לתושבים לקבלת הערות. בשלב זה התבררה הפתעה נוספת – עד עתה כלל לא היה חזון כתוב כלשהוא לישוב אלון מורה! הרוח הגדולה בעת הקמת הישוב שימשה כנראה חזון מספיק, ללא כל צורך בכתיבה פורמלית.

בשלב זה למעשה אפשר היה לסגור את תהליך בניית החזון, אחרי קבלת הערות והארות מכלל הציבור. כך היתה המשימה הראשונית באה לסיומה – כתיבת חזון מתחדש לקהילה. אולם המשימה הסמויה יותר, והעיקרית, היתה לייצר ולהתניע תהליכי דיאלוג בין דוריים. ולצורך כך התקיים הערב הקהילתי במתכונת קפהעולמי (ראו במקראה זו פרק מתודולוגיות), תחת הכותרת "קבעתי את מושבי באלון מורה". רכזת הקהילה וראש צוות חזון הציגו את הטיוטות הקיימות, אלו נתלו על הקירות, והדיונים בסוגיות שהועלו בהן החלו סביב השולחנות.

הערב נחל הצלחה רבה, בעיקר סביב החויה הבלתי רגילה של שיח בלתי אמצעי בין התושבים, צעירים עם מבוגרים, ותיקים עם חדשים, ודיון בסוגיות ליבה של הקהילה: קליטה, צביון דתי, מקומו של הרב, עבודה עברית ועוד.

עלו קונפליקטים שבעבר הסעירו את הקהילה מאד (כמו עבודה עברית גם במחיר של האטת הבניה, תורניות וסגירות לעומת כלל ישראליות ועוד), שנידונו ברמה אחרת של הקשבה וסקרנות.

מפגש אחרון בתהליך התקיים עם קבוצות העבודה, שקיבלו את התוצרים של שולחנות הקפהעולמי והחלו לשלבם בתוך הטיוטות הקיימות לחזון בכל תחום מהתחומים הנדונים. הוצע מתווה להמשך גיבוש החזון, כולל תחרות יישובית למיתוג ולוגו חדש לישוב, כולל מצגת שתוצג באירועים משמעותיים ישוביים בתקופה הקרובה, כולל הצבעה סופית של כלל התושבים לקבלת החזון המחודש, וכולל הטמעה הדרגתית של החזון המחודש בתהליכי עבודת הועדות והמזכירות בישוב.

מה היו ההשפעות?

ברמה הקהילתית- ארגונית, נוצר עוגן כתוב ומוסכם שמאפשר את התנהלות הועדות השונות ביישוב באופן יציב יותר מבעבר.

ברמה הקהילתית- חברתית, הותנעו תהליכים של דיאלוג ותקשורת ישירה בין תושבים בקבוצות השונות, שקודם לכן לא היו להם הזדמנויות שיח רבות. גם קונפליקטים ושונות בנקודות מבט נכללים בתוך תהליכים אלו, באופן מכבד ומאפשר.

בטווח הארוך, המשיכו צוות החזון ורכזת הקהילה בתהליך איטי ועקבי של הטמעת החזון בכל שדרות העבודה הקהילתית. בכל ועדה נידונו הסוגיות שוב באופן מכבד מתוך גבולות ברורים (של החזון שכבר התקבל). בעת חילופי מזכירות (מנהיגות הישוב) שוב שימש החזון עוגן, ולא בגלל המלים הכתובות אלא בזכות תהליך הדיאלוג הקהילתי שהוא ייצג.

ברמת הזהות של פרטים בתוך הקהילה, היתה זו הזדמנות לעורר "נשכחות": לשם מה אנחנו כאן בכלל? מה היחוד של הישוב הזה? מה אני, כפרט, מחפש כאן? ההתחברות לנרטיב הרב דורי של הישוב היה רב עצמה ובונה זהות וחוסן, גם ברמת הקהילה וגם ברמת הפרט.

מה למדנו?

הצורך של אנשים להיפגש, פנים אל פנים, ולספר את סיפוריהם, הוא אוניברסלי וחשוב. אופן מימושו של הצורך הזה יכול לתרום לתהליכי דיאלוג ויצירת משמעות משותפת.

הסוגיה הבין-דורית היא סוגית ליבה בחייו של כל ארגון, כל קהילה, כל משפחה. למדנו שבמודעות מתאימה, ניתן להתניע תהליכים בוני חוסן כאשר הקהילה הופכת להיות רב-דורית. אין זה מובן מאליו שהקהילה נשארת מיטיבה ולכידה עם הזמן, ההיפך הוא הנכון. יש ליזום תהליכי דיאלוג כדי להיטיב ולהעצים את הכוחות הרב- דוריים והשיח הבין-דורי.

תהליכים מקבילים שאירעו בהתערבות זאת מלמדים אותנו עוד על טבעו של השיח הבין-דורי:

  • היועצת שהוזמנה ליעץ ולבנות את התהליך, היתה אמה (הביולוגית…) של ראש צוות חזון בקהילה. השיח ביניהן היה שיח בין מקצועיות וידע (מבוגר) לבין מנהיגות (צעיר).
  • היועץ שסייע לאותה יועצת בכירה הוא צעיר ממנה בותק ובארגון, וסייע בתחום ידע של ניהול תהליכים. השיח כאן הוא בין ה"רוח" והתפיסה (מבוגר) לבין כלים ומיומנות (צעיר).

למידה נוספת – בדיעבד, ואישית שלי, בהשראתה של טובה אוורבוך עמיתתי- נוגעת למהותו העמוקה של הישוב אלון מורה. שם הישוב נגזר מהאלון – עץ מקודש לפולחן במשך הדורות (שאכן נמצא בתחום הישוב), ומורה הוא מעונן, אוראקל (X).) מהי ההוראה, הלמידה? נראה כי הלמידה מכל התהליך המרתק הזה נוגעת למיקומו הייחודי של הישוב אלון מורה. הוא יושב ליד הכפר סאלם (= שלום, ואכן יעקב אבינו בא לשם שלם, בבואו יחידי), אל מול הר הברכה והר הקללה. היכולת להכיל גם את הברכה וגם את הקללה כפוטנציאל, כפי שנעשה במעמד המכונן של כניסת עם ישראל לארץ, היא יכולת שמתפתחת רק עם היות הקהילה – העם – רב דורית. והיא יכולת של שלם – שלום – נשיאת ההפכים. בעיני, זוהי המהות העמוקה של דיאלוג בכלל, ודיאלוג בין-דורי בפרט.

"והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם" (ספר מלאכי פרק ג' פסוק כ"ד).


מרים שפירא, עורכת ויזמת משותפת של המקראה. 053-7750547 miriamshapira@013.net

פסיכולוגית קלינית,M.A.; מומחית בטיפול בטראומה ואבל; מנחת קבוצות; קליניקה פרטית; ראשת עמותת "מהו"ת ישראל" להיערכות חירום ובנית חוסן; חברה, מייסדת ויו"ר ראשון של עמותת "בסוד שיח" לקידום דיאלוג בין קבוצות קונפליקט בישראל; חברה ב"אפק" ויועצת בסדנאות בארץ ובעולם ללמידה התנסותית של יחסי קבוצות group relations. מנהלת סדנאות בגישת G R  בבסוד שיח.