שוליית הקוסם: השיטפונות שאחרי ז'בוטינסקי ובגין
"גם לאחר יצירת הרוב העברי יישאר תמיד בארץ ציבור ערבי גדול, ואם לחלק הזה של תושבי הארץ יבואו בזמן מן הזמנים ימים רעים, אז כל הארץ תישא בעול הסבל. מצבם האיתן של הערבים במובן הפוליטי, הכלכלי והתרבותי יישאר, לפיכך לנצח נצחים התנאי העיקרי למצבה הבריא והאיתן של ארץ ישראל כולה."
זאב ז'בוטינסקי, מתוך: "מה רוצים הציונים הרוויזיוניסטים".
ז'בוטינסקי הקים את תנועת בית"ר (ברית יוסף תרומפלדור) בשנת 1923. הוא דיבר על לאומיות וגאווה לאומית, על יצירת "כוח עברי" ועל בנייה של "יהדות שרירים". בשנת 1936 הוקם מועדון הספורט של בית"ר, כמענה פוליטי למועדון "מכבי" ו"הפועל". בית"ר ירושלים התפתחה והפכה למועדון ספורט המזוהה עם הימין הפוליטי והדימוי שלה נשאר כך עד היום.
"אני עכשיו עומד ושר, לכבוד הסמל של בית"ר, אני עומד ומתרגש, שכל סכנין עולה באש" "אואו אוהב רק את בית"ר, אואו שונא את כל השאר, אואו טועמה מחבל, אואו שונא את הפועל".
מה היה אומר ז'בוטינסקי לו שמע את הקריאות הללו המהוות חלק מהרפרטואר רב השנים של יציעי בית"ר? את עיקרי תפיסת עולמו גיבש בתקופת המנדט הבריטי, כאשר רוב יהודי ומדינה יהודית עצמאית היו עדיין חלום רחוק. ועם זאת, יחד עם הרעיון של "קיר ברזל" שיפריד בין היהודים לערבים, התייחס ז'בוטינסקי גם לאופייה של המדינה היהודית כאשר תקום:
לוּ היה לנו רוב יהודי בארץ, היינו קודם־כל יוצרים פה מצב של שוויון־ זכויות גמור, מוחלט ומושלם, בלי שום יוצא מן הכלל: יהודי או ערבי או ארמני או גרמני, אין הבדל בפני החוק – כל הדרכים פתוחות לפניו […] לא רק לאזרחים בתור יחידים היינו נותנים שוויון זכויות גמור, אלא גם לשפות ולאוּמוֹת." מתוך: "ארצו של ישראל".
ניתן להניח שז'בוטינסקי היה מסולק בבושת פנים לוּ הופיע בימינו ב"איצטדיון טדי", ע"י החבר'ה של "לה פמיליה" – חבורה ותיקה למדי הקיימת מאז שנת 2005 וזכתה לכבוד וכיבודים רבים מצד בעלי הקבוצה השונים.
"יחד נבנה את הארץ הקדושה הזאת; יחד נזכה באוצרותיה ובפירותיה; יחד נפתח את חקלאותה ואת תעשייתה; יחד נתקדם עם העמים החופשיים בעולם לחיי צדק וחופש, לחיי אושר וכבוד". אלה הם דבריו של בית"רי אחר – מנחם בגין, בכרוז של ארגון האצ"ל משנת 1944, אשר הופץ בערבית וקרא לערבים שלא ללכת בעקבות ניסיונות ההסתה וההפרדה מצד הבריטים שהשתדלו לדעתו לסכסך בין העמים בארץ.
בגין היה כבר גרסה מעודכנת ועממית הרבה יותר מאביו הרוחני ז'בוטינסקי. הוא ידע לקטוף את פירות השנאה והתסכול של "ישראל השנייה" – אותם אלה שסבלו בשנות שלטונה של תנועת העבודה, ועשה קסמים בעזרת הדיבורים על פער עדתי, פער כלכלי ורגשי הקיפוח מול שכונות היוקרה ו"הקיבוצניקים המיליונרים", אך גם בגין, איש "חירות", היה בסופו של דבר דמוקרט וליברל בעמקי נשמתו והיה מתחלחל ומזדעזע מביטויי הגזענות של "היציע המזרחי" בטדי.
השבועה "לשמור את עפולה יהודית" שצוינה בטקס חגיגי לאחרונה, הניסיון להגדיל את מספר היישובים הקהילתיים שיוכלו "לסנן" את המתקבלים אליהם ועוד יוזמות ההולכות ומחשיכות את עתידנו הדמוקרטי, הן חלק מתהליך מפחיד של "מדרון חלקלק" בו ההידרדרות המוסרית צוברת תנופה ומאבדת שליטה.
ביצירה הזכורה לי מימי ילדותי "שוליית הקוסם", עוזב הקוסם הזקן את עוזרו הצעיר, וזה מוצא דרך להפעיל את המטאטא שינקה בעצמו את בית הקוסם. אלא שהמטאטא משתלט ומתרבה ומציף במים את הבית והשוליה מבין באיחור את הנזק הנורא שעשה כאשר הפעיל את הקסם בלי לדעת איך לעוצרו. קוסמים כמו ז'בוטינסקי ובגין הלכו והשאירו אחריהם שוליות – חברי כנסת גזעניים ומסיתים, רבנים חשוכים וקנאים או סתם טיפשים המבינים את הדרך לצבור כוח באמצעות שנאה. אלה ואחרים מסיתים נגד זרים, ערבים, חילוניים, יוזמי חינוך יהודי-ערבי או אוכלי חמץ בפסח, ונעלמים בבהלה כאשר שיטפונות של שנאה מציפים את הארץ. מאחר ולא הם הגו את מילות הקסם, אלא רק גנבו אותן מהקוסם הזקן, אין להם מושג איך לשים קץ לשיטפון המשתולל והם מצליחים להטביע את כולנו בתוכו.
