מסע יהודי ישראלי – תקצירי סיפורי עתידים אפשריים לחברה הישראלית-יהודית וסביבתה 2008 – 2018

מאת: טובה אורבוך ושי בן יוסף

 

"בשנה האחרונה אני שותף לקבוצה של יהודים ישראלים, השייכים לטווח מגזרים ודעות רחב מאד, שמטרתה הפורמאלית: כתיבת תרחישים, סיפורים על ישראל בשנת 2018 . המטרה הנלווית היא החברתית, ההתנסות בקשר מתמשך עם "האחר".

מהסיפורים, ננסה ללמוד במשותף – מה החלום של כל אחד מאיתנו, מהו הסיוט? מה קשה לנו בחזונו של האחר אבל נסבל איכשהו עבורנו? מהו שעליו אנחנו "הורגים ונהרגים"?

אמר הרב עזריאל אריאל מהישוב עטרת, נאמן ישובי גוש קטיף בארץ בנימין:

"טובה לי התגשמות החלום שלך שמקשיב לי, מהתממשות החלום שלי שמתעלם ממך".

ואידך זיל גמור."

אלון שוסטר, ראש מועצת שער-הנגב

הסיפור שלנו

בשנת ה60 למדינת ישראל נאספה קבוצה של 40 אנשים בעלי השפעה במגזרים שונים של החברה היהודית בישראל לשיחה שמטרתה מתן מענה לשאלה :

"כיצד אנחנו כיהודים-ישראלים רואים את עתידה של החברה היהודית בישראל ושל מדינת ישראל כך שאנו, ילדינו ונכדינו נשמח ונתגאה לחיות בה יחד עם הערבים ובני העמים האחרים החיים בה ומחוצה לה?"

בחרנו לחפש את התשובות במסע ארוך תוך שימוש במתודות הנחיה מגוונות.

המסע הוביל אותנו לבניית חמישה סיפורי עתיד אפשריים למדינת ישראל. הסיפורים סובבים סביב שלושה צירים: זהות יהודית, פערים חברתיים-כלכליים וקשרי הגומלין עם המרחב האזורי, העולמי .ועם העם היהודי. הסיפורים אינם מתיימרים לחזות את העתיד, אלא פשוט נראה היה לנו שיהיה מועיל לספר אותם לעצמנו בעת הזו.

הסיפורים מציעים שפה, מציעים מפת דכים ושבילים, מסמנים סוגיות הטעונות בירור וצמתי החלטה הקוראים להכרעה.להערכתנו הם עשויים לקדם שיח משמעותי על נתיבים שיסייעו להתמודד עם האתגרים הניצבים כיום בפני ישראל – כחברה וכמדינה, כפרטים וכקבוצות.

תוצר חשוב של התהליך הינו הקבוצה עצמה. קבוצה, המכילה את רוב חלקי החברה היהודית בישראל, אשר התגבשה והצליחה יחד, דרך שיחות נוקבות, להגיע לרעות, לאחווה, לשפה משותפת ואף מניבה יוזמות פעולה.

תודתנו ל'צו פיוס' ל Oxford Research Group ול 'בסוד שיח' על התמיכה במסע.

בחוברת זו מוגשים לפניכם התקצירים של חמשת הסיפורים. .

השתתפו במסע:

אבנר הרמתי, מריאנה רוח מדבר, אורי אורבך, יואב קרקובסקי, מרים שפירא, אורלי קנת, אדם קהיין

אופיר פינס-פז, איריס הרפז, בועז תמיר, מריו שכטמן, דודי זילברשלג, אסיה איסטושינה, נילי חרוש

יובל אלבשן, יקיר שגב, דוידי הרמלין, ברוך עובדיה, יעקב מרגי, יעקב פרי, יפה גיסר, אלון כהן, אלון שוסטר, בנצי ליברמן, גדי יברקן, מיכל המאירי, חיליק בר, משה יעלון, עזריאל אריאל, ענת לפידות-פריליה,

חנה הרצמן, טובה אורבוך, טל אלון, מרינה סולודקין, משה גרילק, עדי מינץ, רונית זמיר, תמר הרמן

שלמה פפנהיים, ענת רוט, רינה בר-טל, עופר זלצברג, קובי בורנשטיין, תומר רחובי, רחל תורג'מן

שי בן-יוסף, קובי הוברמן, …

בית אחד לשני העמים – ישרא-סטין

עזיבתו של אבו מאזן בשנת 2012 לכווית מבשרת את קריסתה הסופית של הרשות הפלסטינית. החברה הפלסטינית שסועה במלחמות פנימיות. יש הדורשים להמשיך במלחמת הג'יהאד עד לניצחון ויש המבקשים להצטרף כאזרחים שווי זכויות לישראל. ההחלטה האמריקאית לצמצם את מעורבותה במזרח התיכון והתפתחויות גלובליות כלכליות מותירות את ישראל במשבר מדיני, ביטחוני וכלכלי חסר תקדים. מדינות העולם לוחצות על ישראל להתמודד עם השלכות השליטה הממושכת על הפלסטינים ולממש את אחריותה. בלחץ בינלאומי מדינת ישראל נאלצת לאפשר לפלשתינאים השתתפות מלאה במוסדות השלטון. סוכם כי עד שנת 2048 ממשלות ישרא-סטין יהיו גוף ביצועי המורכב מאנשי מקצוע ניטרליים ככל שניתן ולא מפוליטיקאים. תהליך הדרגתי של שילוב המשטרה הפלסטינית בצה"ל, הבנוי על פי המודל הרב-עדתי הלבנוני, מהווה אבן יסוד בהסכם.

הממשלה הראשונה של ישרא-סטין מעגנת את אתוס המדינה בשוויון אזרחי מלא. מטרתו העליונה של המשטר מוגדרת כפיתוח תשתיות, מתן שירותים והגנה על זכויות האזרחים. הערכים המובילים את החברה הם שויון ערך האדם וכיבוד זכויות הפרט. ההשתייכות הלאומית-דתית, נשארת עניינם של פרטים וקהילות.

מתקיימות מכסות הגירה שוות ליהודים (על פי חוק השבות) ופלשתינאים (איחוד משפחות).

החברה הישרא-סטינית היא חברה המורכבת מקהילות שונות, קטנות ובינוניות, בעלות חופש תרבותי במרחב הציבורי, הן החברה היהודית והן החברה הפלסטינית שסועות כל אחת בתוכה בין אלו הרואים הזדמנות במצב ומוכנים להסתגל אליו, לבין אלו הממשיכים לפעול למימוש שאיפות לריבונות לאומית ו/או דתית. המתנגדים, משני הצדדים, מפגינים התנגדות פעילה ולעתים אלימה ואף זוכים לייצוג ניכר בבחירות.

בתוך כך יהודים רבים בוחרים לעזוב את ישרא-סטין. הנשארים הינם בעלי אמונה (אמונה דתית, או אמונה ביכולת לממש את ערכי השוויון והדמוקרטיה) או כאלו שמצבם הכלכלי אינו מאפשר להם לעזוב. בשנת 2018 אנחנו עדים לפריחתם של מרכזים יהודיים בארצות הברית ובגרמניה. מתחזקת הגישה של יהדות רוחנית שאינה זקוקה למרכז טריטוריאלי בארץ ישראל. באותה שנה מקימים יהודי ישרא-סטין את 'איחוד הקהילות היהודיות בארץ ישראל'.

ישרא-סטין מקיימת קשרים טובים עם שכנותיה כולל קשרי מסחר ענפים ההופכים בהדרגה להיות בסיס מרכזי לכלכלת המדינה.

המדינה הופכת בית משותף לשני העמים ומאבדת בהדרגה את צביונה היהודי- ישראלי.

ואם לא ?

האתוס האזרחי נתפס בעיני רבים ככפיה תרבותית. גוברת פעילות תומכי המדינה החד לאומית משני הצדדים.. מהומות פורצות באזורי התפר ובערים המעורבות בעיקר כלפי מיעוט יהודי. בעקבות נזק רב לחקלאות ולרכוש יהודיים, הישובים יהודיים בפריפריה ננטשים והקהילות היהודיות מתרכזות באזורים אורבניים במרכז הארץ.

ארגון 'הגנה חדשה' מוקם ככח מגן לקהילות היהודיות…

בית משותף – מולדת יהודית בקונפדרציה אזורית

האינתיפאדה השלישית, הפורצת בשנת 2009, מביאה לשיאים חדשים של דם ואובדן בשני העמים.

מיתון כלכלי גלובלי ומהומות מזון מערערים את יציבות המשטרים ברחבי העולם. ארה"ב נסוגה ממעורבות באזור, את החלל ממלאים האירופאים והרוסים. הרשות הפלסטינית מתנהלת כמשטר חסות זמני תחת ניהול משותף של ירדן, מצרים וסעודיה על בסיס פעילות אינטנסיבית של כוח רב-לאומי. לאחר התנגדות ראשונית מובילה הרגיעה הביטחונית לשינוי בדעת הקהל הישראלית.

בשנת 2011 על רקע מהומות מזון בסוריה תופסת את השלטון קבוצת אינטלקטואלים ואנשי עסקים סורים המכונים 'הסורים החדשים'. בתוך זמן קצר הם מכריזים על השתלבות בעולם הגלובלי.

בעולם נרקמת 'קואליציית התקווה', בה חברים בני דתות ולאומים שונים כולל יהודים ומוסלמים. 'קואליציית התקווה' קוראת להסדר שלום על בסיס שיתוף ושותפות במקום הפרדה ותחרות בין דתות, עמים, מדינות ועסקים. בהשפעה בינלאומית ולנוכח תחושת קרע פנימי מעמיק מדינת ישראל מחליטה לצדד ברעיונות 'קואליציית התקווה' ויוצאת ביוזמת שלום שעיקרה הקמת שותפות אזורית במתכונת קונפדרטיבית תחת מטריה בינלאומית, שתכלול את ישראל, פלסטין, ירדן, סוריה ולבנון.

תוכנית זו מיושמת במספר שלבים ובסוף התהליך מצטיירת התמונה הבאה:

כל אזרח בקונפדרציה, ללא תלות במקום מגוריו, רשאי לבחור השתייכות לאומית (ל'עם' או 'מולדת תרבותית'). ישויות לאומיות אלה אחראיות עבור אזרחיהן לנושאי חינוך, תרבות, חברה, משפט אישי, שירותים דתיים וכו'. מירב ענייני היום המקומיים ינוהלו ברמת השלטון המקומי (מחוז). נושאי כלכלה, תשתיות, חוץ וביטחון יהיו ברמה קונפדרטיבית. אזרחי הקונפדרציה רשאים להתגורר בכל מקום. היישובים היהודיים ביהודה ושומרון וכן ברמת הגולן נשארים במקומם בחכירה.

הר הבית וירושלים העתיקה מוכרזים כשטחים בשליטה קונפדרטיבית, כל אדם יכול להתפלל לכל אל בכל מקום. בשנת 2017 פוקדים את ירושלים עשרה מיליון תיירים, יהודים, מוסלמים ונוצרים.

לקונפדרציה יש הסכמי שיתוף פעולה עם האיחוד האירופי והיא נהנית ממאמץ בינלאומי בתמיכת הבנק העולמי ותאגידים בינלאומיים ליצירת שגשוג כלכלי. 'שוק המזרח הקרוב' שמרכזו בקונפדרציה יוצר שילוב בין מזרח ומערב ונהנה מעוצמה כלכלית ונגישות תרבותית.

אזרחי המדינות השותפות מרוויחים רבות מהסדר זה, יש תהליך הדרגתי של צמצום הפערים הכלכליים בין אזרחי המחוזות השונים . שיתוף פעולה אזורי מביא לשיפור ניכר במדדי איכות הסביבה. חופש התנועה המלא פותח אפשרויות תיירותיות וכלכליות חדשות בפני כולם.

מדינת ישראל משתלבת בקונפדרציה כישות העם היהודי (הלאום היהודי), והופכת למרכז רוחני-חינוכי עבור הקהילות היהודיות באשר הן. יהודי העולם, שהיו בתחילה מודאגים מאוד מאופי ההסדר, נשמו לרווחה ואף הגבירו את היקף השקעותיהם הכלכליות במזרח התיכון ובאירופה באמצעות הקונפדרציה.

ואם לא?

סדרת התנכלויות יוצרת תחושת חוסר ביטחון בקרב היהודים. הצבא והמשטרה המשותפים מתחילים להתפרק על רקע אי-הסכמה בשאלת ההתמודדות עם תקיפות הדדיות של יהודים וערבים החיים בסמיכות. משקיעים מוציאים את השקעותיהם מהקונפדרציה והמצב הכלכלי מחריף.

בית מתחדש – פסיפס וקשת של יהדות מתחדשת

בשנת 2010 מתבהרת יותר ויותר תמונת המצב של מלחמה חובקת עולם בין החברות הפתוחות לחברות הטוטליטריות. מן הצד האחד מתייצבות חברות דמוקרטיות ומנהיגים רוחניים הדוגלים בפלורליזם ומן הצד האחר חברות הנשלטות בידי אליטות צבאיות, דתיות או כלכליות. הסכסוך הנצחי בין ישראל לעולם הערבי-מוסלמי נתפס כקו-חזית במאבק זה,. "כלי הנשק" העיקריים במלחמה: הטרור, התקשורת, התרבות והחינוך.

לאחר בחירות מוקמת בישראל ממשלת אחדות מתוך שתי הסכמות: האחת – כי כל עוד ניטשת המערכה העולמית ינוהל הסכסוך על 'אש נמוכה' מבלי לחתור ליישובו. השנייה – יכולתה של החברה הישראלית לעמוד במבחנים החיצוניים נשענת על חיזוק עוצמתה בארבעה מישורים : חינוך, חברה, זהות יהודית ואחריות סביבתית.

החברה מאופיינת בקיומם של תהליכים רבים ומגוונים של התחדשות יהודית. הציבור נוהר בהמוניו לזרם החינוך המסורתי, מתעוררת פריחה תרבותית וחברתית המושתתת על מורשת ישראל. בג"צ מכיר בתקפותם של טקסי נישואין וגיור הנערכים על ידי רבנים מזרמים שונים ובכללם עורכי טקסים חילוניים. העיסוק בארון הספרים היהודי ובזהות היהודית האישית מקרב את יהודי העולם לישראל, מעודד לכידות חברתית והתארגנות קהילתית.

מנגד, קמה קבוצת 'רבנים נאמני תורה', הקוראים לקהילותיהם לבדל עצמן בענייני גיור ונישואין, כשרות ותרבות ואף ממליצים על מגורים בשכונות מבודדות מכלל ישראל.

המדינה משלבת צמיחה כלכלית עם מדיניות רווחה המבוססת על אחווה וצמצום פערים ומאמץ להיות מופת עולמי בתחום סביבתי. מתחוללת פעילות אזרחית חברתית-כלכלית-סביבתית חוצה מחנות, המבוססת על ערכי סולדיריות וערבות הדדית. הכלכלה יציבה והפערים בין הקצוות מתמתנים.

בחברה הפלסטינית אנו עדים לשתי מגמות: יש המשתלבים במגמה העולמית הכללית ומאמצים את ערכי הפלורליזם והשוויון ויש הרואים במגמה זו עדות נוספת להשתלטות תרבות הכופרים.

שיח בין דתי עשיר מתרחש בין הזרמים הדתיים-קיצוניים שבשתי הדתות, כשהמשותף ביניהם הינו הרצון לשמור על אורח חיים דתי אדוק, תוך ביקורת קשה על כל סטייה מן המסורת. התהליך המדיני עם הרשות הפלסטינית מתמוטט והחמאס משתלט על מוקדי הכוח בגדה.

בשנת 2018 עדיין לא זכינו לשלום המיוחל עם שכנינו, אך יחד עם זאת המהפכה הדמוקרטית באיראן מסמנת מפנה במלחמה העולמית בפונדמנטליזם. במישור הפנימי מתגברת תחושת הסולידאריות והאחריות החברתית של ממשלה, קהילות תאגידים ואזרחים, התורמת לחוסנה החברתי והכלכלי של ישראל.

ואם לא?

הולך וגובר הקרע בין רבני התורה ותומכי ההתחדשות היהודית. מיעוט חילוני לא שותף לחגיגות הזהות היהודית. גוברת התסיסה בקרב הפלשתינים ומתחיל מאבק אלים בהשתתפות ערביי ישראל, הנתמך ע"י אירן ומדינות ערב הקיצוניות. התמשכות הסכסוכים הפנימיים והביטחוניים גובה מחיר חברתי וכלכלי כבד ומשרה תחושת חוסר תקווה אצל רבים מאזרחי ישראל.

בית יהודי – ישראל מן הים עד הירדן

כשלון המשא ומתן המדיני, החמרה במצב הביטחוני וחוסר היכולת של מנהיגויות הפתח והחמאס לתת מענה לצרכי העם הפלסטיני גורמים לעליית כוחו של הג'יהאד הקיצוני, להתפרקות הרשות הפלסטינית ולהחזרת השליטה הישראלית המלאה ביהודה ושומרון בשנת 2010. ממשלת ישראל מכריזה כי מעתה תנהג לפי גישת ה"ייתנו – יקבלו" לפיה ככל שתגדל נכונות הפלשתינים להכיר בשלטון הישראלי כך ייהנו מזכויות 'תושבות', ואוטונומיה מלאה בניהול ענייניהם הפנימיים.

גידול דמוגרפי משמעותי בציבור הדתי והחרדי בצירוף התחזקות דתית בקרב אוכלוסייה מסורתית מגביר, את השפעתם בחברה ובפוליטיקה ולהשתלבות גוברת של חרדים בשוק העבודה. המשבר הכלכלי העולמי המחריף והולך, מביא למצב שבו בשנת 2011 40% מהישראלים מצויים מתחת לקו העוני, ועוד 30% מוגדרים כמעמד בינוני נמוך. רוב הציבור אינו מסוגל לממן חוגים לילדיו, לקנות דירה או רכב חדש, לאפשר לעצמו טיול בחו"ל ולחסוך לפנסיה סבירה.

המיאוס מהמצב הכלכלי והחברתי מביא ליצירת מחנה פוליטי גדול וחדש בשם "ברית יהודית חברתית" המבוסס על ערכים יהודיים: דתיים, מסורתיים,לאומיים וחברתיים. במסגרת יצירת הברית מסכים הציבור החרדי להימנע מכפייה דתית על הפרט אך בתמורה גובר והולך הצביון הדתי של המרחב הציבורי, בתחומי התרבות ובנושאים הקשורים למעמד האישה והמשפחה והשבת. כניסת ה"ברית" לממשלה מביאה להעלאת שכר המינימום, הגדלת קצבאות ותמיכה בארגוני צדקה וחסד, העלאת שיעורי המס לתאגידים עסקיים ולעשירון העליון, הידוק התקנות להגבלים עסקיים ומניעת ריכוזיות. המדיניות החדשה וערכי הערבות ההדדית ממתנים את הפערים הכלכליים.

בשנת 2015 הייאוש של הצד הערבי מאי הקמתה של מדינה פלשתינית מוביל להכרה בפועל בהתבססותה של מדינה יהודית ברוח רעיון ארץ ישראל השלמה, מן הים עד הירדן, תוך מתן זכויות נרחבות לערביי יש"ע כתושבים על בסיס אישי, ללא זכויות לאומיות. לאומניים פלשתינאים קיצוניים מטופלים ביד קשה. במקביל מתבצע שיקום הפליטים הפלסטינים ברחבי העולם על בסיס בחירה אישית ובמימון ישראלי ובינלאומי.

רבים מהאוכלוסייה החילונית במעמד הבינוני והגבוה מעבירים את מרכז ענייניהם ופעילותם לחו"ל. בשנת 2017 מספר היהודים העוזבים את הארץ לתקופה ארוכה גדול בשליש מכמות העולים.

השילוב של ערביי יש"ע ואזרחי ישראל הערבים במדינה והשיפור במצבם הכלכלי ובזכויותיהם יוצר התמערבות והתמתנות. מתוך הבנה לצורך העמוק של האזרחים הערביים בטיפוח זהותם ותרבותם הייחודית, מכריזה ישראל על פתיחת משרד ממשלתי לענייני חינוך ותרבות פלשתינאיים, שינהל באופן עצמאי את מערכות החינוך, התרבות ושירותי הדת של כלל ערביי ישראל ויש"ע.

המדינה רואה את עצמה כבית לאומי לעם היהודי, המחויבת בראש ובראשונה לקיומו, לתרבותו ולייעודו של העם היהודי. היא זוכה להכרה דה-פקטו על שליטתה בין הים והירדן ומהווה מוקד הזדהות ליהדות העולם.

ואם לא?

התקוממות פלשתינאית, בתמיכת ערביי ישראל, גובה מחיר כבד. ישראל מוחרמת על ידי אומות העולם ונעזבת על ידי הכוחות החילוניים ליברליים. קהילות יהודיות בעולם מצמצמות את תמיכתן בישראל בקריאה: ‘Moral Judaism instead of territorial Judaism’.

שני בתים לשני עמים – שכנות טובה

ישראל נכונה לדיון בינלאומי על היוזמה הערבית (הסעודית) לשלום במזרח התיכון. עם הזמן גוברת ההבנה כי התנאי ליציבות אזורית הוא חלוקת הארץ בין הפלסטינים והיהודים למניעת הקמת מדינה דו-לאומית בין הירדן לים. לאור הבנה זו הרשות הפלסטינית וממשלת ישראל מסכימות על מתווה להסדר: שתי מדינות לאום לשני העמים, הגבלת זכות השיבה רק למדינה הפלסטינית, אופציה להשארת התנחלויות תחת שליטה פלשתינאית תחת חסות כח רב לאומי ושמירת זיקתם כאזרחים לישראל. קו הגבול נקבע על בסיס חומת ההפרדה תוך פיצוי לפלסטינים על גושי התנחלות שנשארו בישראל. ובירושלים – שתי בירות לשתי המדינות.

ארה"ב ומדינות אירופה נותנות גיבוי כלכלי רחב למהלך ומסייעות למפעלים כלכליים ולשיקום הפליטים.

החברה היהודית בישראל, מתפצלת בין תומכי ההסכם לבין הרואים בו 'קץ המפעל הציוני'. את הארץ שוטף גל מחאות ומאבקים. במגמה לתת מענה הולם לסכנת הקרע הפנימי מתגבשת הסכמה שכל חלקי החברה הישראלית נדרשים לוויתורים כואבים. וויתור על חלום ארץ ישראל השלמה, מול שילוב של משפט עברי בשיטה המשפטית, הרחבת החינוך היהודי וכד'. כמו כן מתגבשת תכנית רחבה לשילוב ערביי ישראל וחרדים במוסדות שלטוניים (שירות אזרחי בקהילות, וכו'), תוך מאמץ מכוון לסגירת פערים של אי-שוויון אזרחי. למרות שלא כולם שלמים עם מהלכים אלו, עולה רמת האמון ההדדי בין כל חלקי האוכלוסייה. מנהיגות צעירה צומחת, מועצות של אנשי דת ורוח מייעצות לממשלה בסוגיות ערכיות, תוך חתירה להסכמה או לאינטגרציה ביניהן.

בהמשך מתקבלת בכנסת ישראל חוקה הכוללת את הכרזת העצמאות, מגדירה את ישראל כמדינת הלאום היהודי (כולל חוק השבות ומחויבות ליהדות התפוצות) ומבטיחה שוויון אזרחי וחופש דתי ותרבותי לאזרחי ישראל שאינם יהודים. חלקים נרחבים מערביי ישראל מצטרפים להסכמה על החוקה, לאחרים ניתנת האפשרות לוותר על אזרחותם הישראלית ולהיות אזרחי פלסטין.

כלכלת ישראל מתפתחת ככלכלה חופשית בעלת אוריינטציה חברתית. מתרחבים קשרי המסחר והשירותים. צומחות ופורחות רשתות תמיכה והתנדבות קהילתיות וכלל-ארציות. פתרון הקונפליקטים המוסריים במדינה בצירוף חיזוק הזיקה לערכים יהודיים מביאים להתגברות ההזדהות של יהודי התפוצות עם ישראל.

המדינה מגיעה ליציבות מדינית, כלכלית וחברתית והופכת בהדרגה ליותר יהודית, יותר דמוקרטית ויותר שוויונית.

ואם לא, אז…

גלי הגירת עובדים פלסטינים ומתאזרחי איחוד משפחות יוצרים תחושת איום דמוגרפי . במקביל מתגברות דרישות הפלסטינים בנושאי איחוד משפחות, זכויות קרקע ורכוש והשבת מקומות קדושים לניהול הוואקף.

ירי תלול מסלול של תנועות קיצוניות על ישובי קו התפר מביא לשבירת האמון העדין ולהסלמה מהירה של הסכסוך הישראלי-פלסטיני.

טבלה השוואתית:

1

בית יהודי מן הים עד הירדן

2

שני בתים לשני עמים – שכנות טובה

3

בית אחד לשני עמים –

ישרא סטין

4

בית מתחדש – קשת יהודית

5

בית משותף – מולדת יהודית בקונפדרציה אזורית

סוג הריבונות היהודית מדינת לאום (טריטוריה) מדינת לאום (עם) אין -מדינת לאום ריבונות מוגבלת

לא טריטוריאלית

סוג הזהות היהודית הגמוניה אורתודוכסית דתית הגמוניה של תפיסת יהדות ממלכתית קהילה (יהודי במרחב הפרטי, לא הציבורי) פלורליזם יהודי מתוך בחירה (ציבורי ופרטי) יהדות כעם
כלכלה רווחה קלאסית +צדקה צמיחה כלכלית מנוף למשק פיתוח קשרי מסחר אזוריים

האטה בהשקעות חוץ.

שילוב בין צמיחה לרווחה פיתוח כלכלי מואץ. שחקן תחרותי בשוק גלובלי-רווח לכל
פערים חברתיים הורדת הפער תוך הקטנת ה'עוגה' הגדלת העוגה

הקטנת פערים

הקטנת העוגה

העלמותו של המעמד הבינוני

פער בין החברה הפתוחה

לחברה הסגורה

מגמה להשתלב בנורמות אירופאיות
בשביל מי המדינה ? (העיקרון המארגן) התנועה הציונית (העם היהודי) התנועה הציונית

(העם היהודי)

מדינת כל אזרחיה חברה פתוחה, יהודים מתוך בחירה הפרדה בין ריבונות לזהות

יצירת עוגן לאומי לא טריטוריאלי

יחסי כוח הבטחת ההגמוניה הציונית הבטחת ההגמוניה הציונית דמוגרפיה בגלל הדמוקרטיה כוח לחברה האזרחית (מלמטה) שונים אך שווים
אופי השתלבות במרחב מאבק לאומי

כולל בזירה הפנימית

חיבורים על בסיס גבולות ברורים היטמעות ברית עם נאמני החברה הפתוחה

מאבק בנאמני החברה הסגורה

השתלבות מדינית

תוך שמירת גבולות לאומיים

מקור העוצמה היהודי ? ריבונות

עוצמה צבאית

ריבונות

עוצמה צבאית

קהילה דתית ריבונות

יהדות מתוך בחירה

השתלבות

מבלי לוותר על זהות