נזכרתי בכתבה הזאת על קבוצת המחול המשותפת ערבית-יהודית ועל ראבעה ושרון, בעקבות מותו הטרגי של הרקדן הבינלאומי מכפר יאסיף – איימן סאפייה, כאן כתבת וידאו שנעשתה בזמן החיפושים אחריו בים. לזכרו של איימן סאפייה מעלה שוב את הכתבה המשרה תקווה ואפוטימיות.
ראבעה מורקוס ושרון אשכנזי הקימו את קבוצת " גשרים-جسور" קבוצת מחול ערבית יהודית. הקבוצה מעלה יצירות משותפות המגשרות על פערים בין תרבויות, מעמדות ולאומים. השתיים המשיכו הלאה עם החלום למפגש עם קבוצת "מחול ללא גבולות" הצרפתית. אני שמעתי על הקבוצה מאמא של שרון, אשר פעילה לקירוב לבבות ושכנות טובה בין ערבים ויהודים בגליל.
נתחיל עם אפריטיף (כי לכתבה הפעם יש גם ניחוח צרפתי…), מספר תמונות של רקדנים ישראלים ערבים ויהודים יחד עם רקדנים מצרפת, ליון, משכונות שונות ודתות שונות…
ראבעה מכפר יאסיף ושרון בת כברי, נפגשו בשנות ה- 90, באולפן למחול בגעתון. שם התחברו גם ברמה האישית, האמנותית והמקצועית. בהמשך הדרך שרון פנתה להוראה וראבעה פנתה לכיוון הבמה כרקדנית מבצעת וככוריאוגרפית. מאז דרכיהן נפגשו מספר פעמים, בפרויקטים משותפים, בנושא של טריטוריה וזהות עם סטודנטים ועם תלמידים. בינתיים הקימה ראבעה סטודיו עצמאי למחול בכפר יאסיף, ובהמשך גם את מגמת המחול הראשונה, וכרגע גם היחידה בחברה הערבית. באותו זמן שרון לימדה במגמת המחול בגעתון, והשתיים החלו בשיתוף פעולה בין המגמות. הן יזמו מפגשים, סדנאות משותפות ויציאה לצפיה למופעי מחול ביחד. שיתוף הפעולה התקיים במשך שנתיים והיה רצוף קשיים וגילויי גזענות. בשנת 2006 ששרון עזבה לגור בצרפת בעיר ליון, אך למרות המרחק הבין יבשתי, השותפות הרעיונית והחברית של ראבעה ושרון , לא הרפתה משתיהן.
מימין ראבעה ושרון
שרון שמאמינה בכוחו של המחול ליצור מפגש אנושי ופתוח ופורץ בתוך מקומות של קונפליקט וסכסוך, חיפשה דרך להמשיך את עבודתה המשותפת עם ראבעה גם בצרפת. בסיועו של המרכז לכוריאוגרפיה בריו-לה-פפ ,CCNR, הקימה קבוצת מחול בשם "ריקוד ללא גבולות". הקבוצה מורכבת מצעירים וצעירות משכונות מצוקה, בני מהגרים, וצעירים משכונות מבוססות יותר. הקבוצה המגוונת הזו מאפשרת מפגש בין תרבויות, מעמדות ודתות שונות.
באותן שנים גם קבוצת "גשרים – جسور" בארץ התפתחה והתבססה ונוצר חיבור חזק ויחודי בין יהודים ופלסטינים שמקדמים שיח בלתי מתפשר על האתגר, ואיתו גם על האפשרות של שני הלאומים לחיות יחד. הקבוצה מונה כיום שנים-עשר צעירים רקדנים ורקדניות, חלקם חובבים וחלקם מקצועיים. הקבוצה מופיעה בגלריות שונות בארץ, בתאטרון ענבל וכיוב'. את הכוראוגרפיה של המופע האחרון הנקרא "ליפול בין הכסאות" ביצעה ראבעה. היצירה מבוססת על חוויותיהם האישיות של הרקדנים. למעשה ראבעה מובילה בתוך תהליך העבודה הכוראוגרפי סוג של שותפות.
ראבעה ושרון החליטו להפגיש בין שתי הקבוצות, במסגרת שנת הידידות ישראל-צרפת. הן רצו להעמיק את הקשר בין הקבוצות ולבנות באמצעות המחול גשרים בין התרבויות השונות, הלאומים, הדתות והרקעים השונים. התוכנית המשותפת של "גשרים Passerelles جسور ", נפתחה בשנת 2014/5 ועדיין פועלת (2018). ומאפשרת לכל אחת מהקבוצות להיות פעם אורחת ופעם מארחת. מאז התקיימו מספר מפגשים, סדנאות וסיורים, לימוד מקצועי ועוד.
מפגש לימוד משותף סדנא בורטיגו ישראל
סדנא עם עידו תדמור בישראל
תמונה מהמופע "בין הכסאות" כוראוגרפיה ראבעה מורקוס
קבוצת המחול של ראבעה "גשרים" בישראל, הערבית יהודית מונה כיום 12 צעירים רקדנים חובבים וגם כאילו שנמצאים במסלולים מקצועיים. קבוצת המחול מופיעה בגלריות שונות בארץ, בתאטרון ענבל וכיוב' וכל פעם עובדת על פרויקט מחול חדש. את הכוראוגרפיה של המופע האחרון שנקרא "בין הכסאות", ביצעה ראבעה. אך גם לרקדנים עצמם יש מקום להביא את עצמם והחוויות שלהם באמצעות הריקוד ולמעשה ראבעה מובילה דרך הכוראוגרפיה הייחודית שלה סוג של שותפות.
שרון וראבעה פועלות כדי שהקבוצה המשותפת ישראל וליון יפגשו פעם כמאחרים ופעם כאורחים. השנה הכוראוגרף יובל פיק, יזם מופע של שתי הקבוצות שהכנתו הייתה גם לפני המפגשים עצמם. וכך למעשה יובל פיק עבד חודשים מראש עם כל קבוצה בארץ שלה. שיא התהליך היה המפגש של שתי הקבוצות לעבודה המשותפת. מופע המחול החדש נקרא "flowers crack concrete-פרחים סודקים את הבטון" הוא הוצג בחיפה בישראל. ובצרפת, ליון, במסגרת הביאנלה של המחול העולמי. מקום מכובד מאד להופיע עם יצירת המחול הייחודית המגשרת. היצירה עוסקת בחללים הנוצרים בין אנשים, בקבוצה, ברווח ובמרווח המאפשר להושיט יד, לגעת ולחלוק מרחב משותף. הפרויקט נתמך ע"י המרכז הכוראוגרפי בליון בניהולו האמנותי של יובל פיק CCNR , משרד התרבות והחינוך הצרפתי, Francais Institut, Plus Erasmus ומשרד החוץ (מטה שנת הידידות צרפת ישראל). אפשר לצפות כאן (בצרפתית) בכתבה על כך:
וכאן בהמשך לראות מקבץ של תמונות מהמופע האחרון בביאנלה של המחול העולמי המתקיים בליון. 
לסיום אשתף באנקדוטה "עולם קטן", לפני כמה ימים הוזמנתי לדוקו-דאנס בסוזן דלאל. צפינו בסרט דוקומנטרי המורכב משלושה פרקים דוקומנטריים העוקבים אחרי שלוש דמויות שקשורות לעולם המחול. החלק השני עוקב אחרי רקדן ערבי בשם נור, תלמיד של ראבעה מספר שנים וחבר בקבוצת המחול המשותפת שלה "גשרים", בדיוק הייתי בעיצומה של כתיבת כתבה זו, על קבוצת המחול המשותפת, וכל כך שמחתי לגלות בסרט עוד פן, מאד אישי על רקדן אחד בקבוצה. על התמיכה והחניכה האישית שראבעה מעניקה לו. על התמיכה והסביבה החמה והאוהדת של האנשים והנשים מעולם המחול סביב נור. סיפור מרתק בפני עצמו שמעורר המון תקווה למרות המורכבות והקשיים שבדרך. אסיים עם התמונה של נור, שצולמה תוך כדי המופע מספטמבר 2018 במופע בליון, התמונה מתעדת רגע אחד ותנועה אחת שבוודאי הוצאה מהקשרו של מופע מחול מפואר אך אי אפשר להישאר אדישים לה ואולי היא עוזרת לי לבטא את התחושה שלי והאמירה שלי לסיום הכתבה: תודה לכן מכל הלב ראבעה ושרון – תודה לכן – נשים עצומות – אתן התקווה שלנו. 
מקסים, מעורר השראה, כן ירבו מיזמים כאלה, אין כמו מחול ומוסיקה לקרב לבבות
יופי של מידע. חשוב מאד אתקשר אלייך לפרטים שלהן להזמנתו לעין הוד במסגרת החילופים של צרפת ישראל