לקראת הכנס ה- 12 לחינוך מתקדם, של מכללת סמינר הקיבוצים הידוע באיכותו המקצועית ואשר מתקיים כל שנה בל'ג בעומר, קבלתי הזמנה להגיע ולהציג את המיזם החברתי, "בלוג חיים משותפים".

גילה אלמגור קוראת את "שיר זמני" של יהודה עמיחי

התרגשתי מאד, להיות חלק מאנשים נכבדים שמתמחים במחקר ובעשייה של חיבור ושיח משתף הנה פה רשימת כל הדוברים. ושמחתי לחשוף את הפלטפורמה שמאפשרת למאות מיזמים להשמיע קולם בתחום של חברה משותפת. 

מאד התלבטתי כיצד אוכל לשתף את קהילת חיים משותפים עם המידע הרב והחוויה שחוויתי בכנס. הדוברים כל כך הרשימו בדבריהם – וכאשר ראיתי את הסיכומים שלי – זה יצא "ספר" – וואו ארוך… אמרתי לעצמי – אין מצב שאני משתפת כך בבלוג. אחרי התלבטויות, בחרתי להתאמץ מאד מאד ולרשום התרשמות אחת שלי (או טיפונת יותר) מחלק מהדוברים. ***כל הצילומים חוץ משלושה, הם באדיבות חברת ההפקה "פירמידה" ומכללת סמינר הקיבוצים***.  

בתמונה אני – פלקט המיזם – ד"ר תמר קטקו – יו'ר הכנס – צילם אמירם גולדין

  1. פתחה את הכנס יו"ר הכנס ד"ר תמר קטקו (אשתו של אחי וממש כיף לי שהיא ממשפחתי אבל לצורך העניין, לא רלוונטי, כי ההכרות שלי עם סמינר הקיבוצים היא דרך ד'ר הדס דקל שמובילה את היזמות… וגם קורא נאמן של הבלוג שלי הוא פרופ' נמרוד אלוני – מאבות המייסדים של הכנסים לחינוך מתקדם…כבוד הוא לי.).  מכל דבריה האמיצים אבחר להתחיל עם הדרך שבחרה "לחייב" את אנשי החינוך (הורים, מרצים, מורים, גננות, מדריכים ומובילי דעה חינוכיים), לקחת אחריות ולפני כל אמירה לספור עד 5 ולדאוג שלא ליפול לשיח אפל ומלא ברוע אלא להוביל לשיח חיובי, רגיש ומשתף – מאמצת! מזכיר את הפוסט שכתבתי על השיח בעקבות השריפות כדאי לקרוא פה.  

    ד"ר תמר קטקו – יו"ר הכנס

  2. מנכ"ל משרד החינוך- שמואל אבואב הדגיש את החינוך למעורבות חברתית ואזרחית של הנוער. תוכנית שנמצאת היום כחובה לבגרות מכיתות י'-יב' ובחזונו הוא רוצה להוביל לכך מגיל גן. קדימה! 

    שמעון אבואב

  3. ראש עיריית תל אביב- יפו, רון חולדאי, כועס על ספרי לימוד שנמצאו מפלים בין המינים ובין התרבויות השונות, וציין את הדוגמא הידועה, של ספר לימוד בכימיה שמתאר חיבור בין אלקטרון ועוד משהו (סלחו לי הכימאיים) שזה מתחבר בדומה לבעל ואישה, ואילו חיבור בין שני אלקטרונים לא מתקיים ולא אפשרי, והדבר דומה לחיבור בין שני אנשים מאותו המין… אבוי לנו ! 

    רון חולדאי

  4. נשיאת מכללת סמינר הקיבוצים , פרופ' ציפי ליבמן השתמשה בדבריה בסקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה, המלמד מס' רב של דברים אך אביא שניים לבד – האחד שהנכונות להדרת הערבים עולה בבירור עם העלייה במידת הדתיות של היהודים – מדאיג ! ושהצעירים ערביי ישראל רואים סיכוי גדול להתבסס בחייהם בהמשך – הלוואי! 

    פרופ' ציפי ליבמן

  5. הסופר עמוס עוז – התריס בשלילת רוב הדברים שנאמרו קודם לכן. החל עם שם הכנס. לטעמו יש להשאיר שיח מבדל בצד השיח המשתף. על חיבור הקצוות – טוען עמוס עוז שאינו רוצה לחבר בין הקצוות מכיוון שלטעמו הם אותו הדבר. החורבן בהיסטוריה שהתרחש שלא משנאת חינם אלא מפנאטיות דתית קנאית חצופה שגרמה למשטרים למרר את חיי היהודים כתשובה להתנהגותם כלפי המשטר. גישה מרתקת! ומדאיגה. ציטוטיו הרבים היו מספרו החדש (שקניתי בכנס כמובן ומקווה שבקרוב יהיה הפוסט) "שלום לקנאים" – שלוש מחשבות הוצאת כתר.

    עמוס עוז

  6. השחקן אלי פיניש – על התמודדות עם קיצוניות בדרך ההומור. לטעמו אין גבול להומור, הכל כולל הכל ויחד עם זאת הוא שיתף ברגישויות שונות שכן מאפיינות את הבחירות של צוות הכותבים והשחקנים – הופתעתי ! 

    אלי פיניש

  7. שמעון סולומון – מנכ"ל כפר סילבר. שיתף בסיפור חייו, אשתף דבר אחד שסיפר על חיים פרי, המנהל המיתולוגי של כפר הנוער ימין אורד. כל פעם שהגיע ילד ממוצא אתיופי ובכה בכי רב על שקראו לו "כושי" אמר חיים פרי – "קראו לך שוקי…כושי/שוקי…" ובדרך זאת תיעל את תלונת הנער למקום של בחירת הילד לתוכן של הסיפור. כושי או שוקי… מה בחרת לספר לעצמך?  – מאד מעצים! 

    שמעון סולומון

  8. רחלי פרנקל – פוסקת הלכה, אמו של נפתלי פרנקל ז'ל , אחד הנערים החטופים בקיץ של מלחמת צוק איתן. סיפרה ברגישות רבה על עולמה שהתהפך בן לילה. אך מכל הקושי – החליטה להוביל לאחדות. –  לי היה קשה! 

    קטע מחול "לשלב רגליים" ביה'ס לאומניות המחול, הדרכה נועה לב

  9. אהר'לה רוטשטיין – איש חינוך ומנהל תיכון שער הנגב, דיבר על מקרה של ילד שנמצא מעתיק בשעת מבחן מספר שהסתיר בשירותים. אירוע זה הפך להיות אירוע מכונן עבור צוות בית ספר. כמנהל הוא הבין שהילד למד בדרך יציריתית כזאת, תוך כדי לקיחת סיכון גדול, העיקר להצליח במבחן. ולכן החליט לשנות דרכי גישה בהוראה. השאלה אם הציון הוא המטרה או הדרך היא המטרה…. מאד נגע לאנשי החינוך שבנו! 

    מופע אורז כחול , בימוי גליה פרדקין

  10. נועה מועלם – יו"ר אגודת הסטודנטים במכללה ופעילה חברתית. טוענת שאין שיוויון כבר במכללות ללימודי הוראה. מעבירה ביקורת באומץ רב, שאפשרו לה בכנס (מחיאות כפיים). קוראת לבחון את הנקודות המפולגות אשר נמצאות בעת הקריטית של לומדי המסלול, במכללות והאקדמיה המכשירות את אנשי החינוך בישראל – מודלינג אמרנו! עוררה השראה הצעירונת… מקווה שיופקו לקחים והחיבורים יתחילו במכללות ובאקדמיה לפני שמגיעים לביהס ולכיתה – אשמח לעזור בכך כי זה המומחיות שלי. 

    נועה מועלם

  11. שולי דיכטר – מנכ"ל "יד ליד", רשת בתי הספר הדו- לשוני ומחבר הספר "מבעד לכוונות הטובות". התחיל בדבריו בערבית כמחאה על חוק הלאום. דבר על פרשנות המילה פדגוגיה – הקשורה להובלה של המבוגרים ואחריהם הילדים –  הנה אני חושפת את כל מי שעושה ויש רבים ראו פה במאגר המיזמים הראשון מסוגו... 

    שולי דיכטר מציג את המיזם

  12. איאד סלאח – מנהל מרכז חינוך טכנולוגי אורט -עכו. ציטט את אביו ז'ל שחינך אותו שכאב ושמחה של הורים  על ילדיהם לא מבדיל בין הורה להורה ועל כך "שכולם שותים מאותו באר". התחברתי לאיש הכרזמטי הזה! 

    איאד סלאח

  13. יעל קגן – בעלת תיאטרון חברתי. בוחרת להפיק ולביים הצגות עם הקהילה במפגש עם "האחר". היא משתמש בטכניקה של התיידדות עם דמויות "אחרות" דרך הבחירה לשחק אותם – בהחלט משפיעה חברתית! 

    יעל קגן – תאטרון קהילתי חברתי

בהמשך מתקיים פאנל – אילנה דיין מנחה אותו בכישרון רב: אני מרותקת!

מימין לשמאל – אילנה דיין, פרופ' ולדמן, ד"ר פדילי, ד"ר בסקין, רינה מצליח, פרופ' בר-טל

14. פרופ' דניאל בר-טל מאונ' ת-א, פרופ' לפסיכולוגיה של הפוליטיקה. כל מה שאמר וכל הדימניקה עם אילנה היתה מופלאה. אבל התחייבתי דבר אחד: על הפחד, למרות שאילנה אתגרה אותו בכך שבאמת יש עובדות אובייקטיביות בנוגע לסכנות אמיתיות כמו איראן – טען שאם ישנם שני רמט"כלים שמפרשים את אותן "עובדות" אחרת אזי ש"העובדות" הן סוביקטיביות – *פחד* מוביל לצייתנות, מצמם ראייה, גורם לקונפורמיות, מפעיל אנשים לחוש מצוקה ולפעול מתוך כך בשנאה לאחר. ולכן ישנם מנהיגים פוליטיים שזורים פחד למטרות אלו. פחחחחד הפחד המתוכנן הזה שעוזר לשלוט ולפלג!!! 

ד'ר דליה פדילה – צילום שלי

15.ד"ר דליה פדילה מנהלת מכללת אל-קאסמי להנדסה ומדע בבאקה אל-גרבייה, עונה לאילנה בנוגע לנכבה, שהיא מאמינה ב"פוסט  נכבה" (מושג שהיא המציאה) – מאמינה שצריך להכיר וללמוד אך לא מאמינה בנארטיב של קורבנות כתוצאה מהנכבה. יש להוביל לתהליכים מקדמים ולא להתקע בכעסים של העבר וזה תקף לשני הצדדים. – נשבתי בקסמה! 

אילנה דיין

16. פרופ' רפי ולדן, חבר בארגון רופאים למען זכויות אדם, כל מילה שיצאה מפיו עוררה השתאות על עשייתו למען בריאות הפלסטינים (התקנת מכשירי שמיעה, פתיחת מרפאות בכפרים פלסטינים וכיוב'). ב"גדול" תאר שהעובדה שהיה שורד שואה עם הוריו, מניעה אותו בעשייתו זאת. קורא לא להפוך את השואה כמגדירה "ומאשרת" את ה"נקמנות" היהודית השורדת. מפחיד אותו הלאומנות והפופוליזם שמסוכנת יותר מהטילים מאיראן. – מעורר השראה! 

17. ד"ר גרשון בסקין אשר הפעיל ערוץ שיחות חשאי עם חמאס והביא לשחרור גלעד שליט, משוכנע שלמרות שאילנה מקשה, בנוגע לחוסר תקשורת בין המנהיגים, שנגיע לשיח הרבה יותר קרוב ממה שנדמה לנו. מה שצריך זה נחישות והחלטה. שותפות תבוא אחרי ההכרזה על ההחלטה לשותפות. אין הגיון בעולם שאומר שהשכן שלי צריך לסבול כדי שלי יהיה טוב – או סוף סוף קצת אופטימיות בפאנל הזה! 

רינה מצליח

18. ורינה מצליח הוציאה מאילנה דיין וידויים מרתקים על הקושי להיתפס "התקשורת המלבה את השנאה והפילוג בחברה הישראלית". שתיהן שיתפו בחוויות מעבודתן כעיתונאיות. למשל, על הכנסת אייטמים לא חשובים אבל בעלי ערך *בלעדי*. וכך המציאות שוב נראתה סובייקטיבית – אז מהי האמת??? 

אני עם פרופ' נמרוד אלוני צילמה ד"ר הדס דקל

 לסיכום, הכנס קידם את השיח על המקום והתפקיד של החינוך בעיצוב השיח המדגיש בידול, פחד ושנאה או בחירה בחינוך לשיח שמקדם רגישות, קרבה ואיכפתיות לכולם ולא רק לדומה לי. המסרים מתחילים  כבר בגיל הרך. ברקע לשירתו של שם טוב לוי, החלטתי להמשיך לעשות למען החברה הישראלית שלנו ולקדם דיאלוג מקרב ומחבר. ואתם?