שיחה עם איציק אלול, שהקים ב- 2010 את להקת פשוטי הרחוב, פשוטה אך כואבת… כי הוא כותב ומלחין מהחיים של הפשוטים. וכל בני האדם מתחברים לפחות לשיר אחד מתוך הרפרטואר. "כשאני כותב, מלחין ושר זה יוצא לי אחרי עבודה קשה מתוך הנשמה. מתוך הלב שלי, מבפנים". להקת פשוטי הרחוב תופיע באירוע בכפר קאסם ב-20/2/17 פרטים לחצו פה. להירשם לאירוע יש למלא את הטופס ללא עלות כאן

איציק אלול שר מהחיים

להקת 'פשוטי הרחוב' הם מסוג הלהקות שפורטות למאזינים במיתרי הנפש. אלו אחת מהלהקות שלא מספיק להאזין להם בדיסק, אלא צריך להגיע לראות אותם. ה"וייב" שהם מעבירים הוא ייחודי. השירים שלהם ממשיכים לזמזם גם שעות אחרי המופע.

החיים המשותפים של הלהקה הם מאד טבעיים ולכן איציק אלול, התפלא על שאלתי בכלל. "אנחנו יחד פה ערבים ויהודים בגליל, מאז שאני זוכר את עצמי" הלהקה כוללת מדי פעם הרכב קבוע וגם מדי פעם הרכבים מתחלפים. "יש לנו מוסקאיים מכל המקומות והתרבויות, כמוש אמרתי לך -תערובת – קומבינציה – יש דרוזי, ליטאי, ערבי, רוסי, יהודי, מזרחי, אשכנזי… מה שתגידי… אנחנו ביחד והמוסיקה מגבשת אותנו בכאב המשותף שלנו. כולנו נשמות ובני אדם".

הלהקה התחילה את דרכה בגליל ביישוב מעלות ששם באיזור תעשיה יש להם חדר חזרות קסום. הם נפגשים לפחות פעם בשבוע ומנגנים, שרים ויוצרים. המוסיקה שלהם היא שילוב של מזרח ומערב. קשה להגדיר. זה גם רוק אתני וגם רוק ישראלי וגם וגם… הלהקה מיוחדת ומקורית. מאד אותנטית. הם הספיקו כבר להקליט אלבום בכורה שהופק על ידי חברת התקליטים לב גרופ מדיה ובהפקתו המוסיקלית של אסי גבעתי ("שוטי הנבואה"). והם יצאו למסע הופעות ברחבי הארץ שגרם להם לאושר והתרגשויות שמפעמות בהם עד עכשיו.

חברי הלהקה הקבועים הם, איציק אלול: שירה \ גיטרה אקוסטית. נורמן עיסא: שירה. כפיר אוחיון: גיטרה חשמלית. שמעון אלול: גיטרה קלאסית . אבירן בן גיגי: גיטרה בס. אלכס מולדובסקי: כינור. דקל סולמני: תופים. מרזוק חרב: כינור. אוסמה צרחאן: כלי הקשה. עלי דהוב: חליל ערבי.

החיבור עם נורמן עיסא היה כל כך טבעי שהיה נראה כאילו הוא נולד עם הלהקה. למרות שהוא הצטרף אלינו רק לפני שלוש שנים. הכל קרה כל כך מהר. חיברו בין נורמן ללהקה. הוא הגיע לחדר החזרות במעלות, לקח מיקרופון ושר וסילסל והפך לאחד מלהקת פשוט הרחוב. כן גם לנורמן עיסא ולכולנו יש את הרגעים של הכאב והחיבור לנשמה. האותנטיות והפשטות כבשו אותו ולמרות העניבות בתמונה למעלה, הם ביחד מאד בלתי רשמיים. שרים ומנגנים ונוברים במעמקים.

 כשאיציק כותב הוא מרגיש שזה קשה מאד, כמו זעקה שאחרי מסע גדול. אני ישר נזכרתי בשיר שבו חיים נחמן ביאליק מתאר את תהליך הכתיבה –  "לא זכיתי באור מן ההפקר". לֹא זָכִיתִי בָאוֹר מִן-הַהֶפְקֵר/אַף לֹא-בָא לִי בִירֻשָּׁה מֵאָבִי/כִּי מִסַּלְעִי וְצוּרִי נִקַּרְתִּיו וַחֲצַבְתִּיו מִלְּבָבִי/נִיצוֹץ אֶחָד בְּצוּר לִבִּי מִסְתַּתֵּר/נִיצוֹץ קָטָן – אַךְ כֻּלּוֹ שֶׁלִּי הוּא/לֹא שְׁאִלְתִּיו מֵאִישׁ, לֹא גְנַבְתִּיו/כִּי מִמֶּנִּי וּבִי הוּא. וְתַחַת פַּטִּישׁ צָרוֹתַי הַגְּדוֹלוֹת/כִּי יִתְפּוֹצֵץ לְבָבִי/צוּר-עֻזִּי/זה הַנִּיצוֹץ עָף/נִתָּז אֶל-עֵינִי/וּמֵעֵינִי – לַחֲרוּזִי/וּמֵחֲרוּזִי יִתְמַלֵּט לִלְבַבְכֶם/וּבְאוּר אֶשְׁכֶם הִצַּתִּיו, יִתְעַלֵּם/וְאָנֹכִי בְּחֶלְבִּי וּבְדָמִי אֶת-הַבְּעֵרָה אֲשַׁלֵּם.

אולי בניגוד לביאליק שבשירו גם מבקר אותנו הנמענים. הדובר בשיר אומר שהשיר שלו מגיע ללב שלנו ללא המסע הקשה שכרוך בכתיבה. אך איציק דווקא אומר שהוא אוהב את הקהל ומתחבר אליו למקום הכואב . כי כל אחד מכיר את המסעות הכבדים שנוחתים עלינו. כל אחד והמסע שלו, אם גלוי או חבוי. בני אדם הם מורכבים ועמוקים והשירים מעלים את הנושאים הללו ממעמקים כלפי מעלה דרך שביל הרגש שעובר בלב.

 

אז אם קראתם את הפוסט לפני ה – 20/2/17 ואתם מתחברים פשוט תבואו… להקת פשוטי הרחוב תופיע באירוע בכפר קאסם פרטים לחצו פה. להירשם לאירוע יש למלא את הטופס ללא עלות כאן