הזדמנות מיוחדת נפלה בחלקם של מאות אנשי וחוקרי חינוך ישראלים, לצפות בשיח מקוון שארגן מרכז טאוב עם פרופ' אנדריאס שלייכר, מנהל מחלקת החינוך של OECD. בימים שלאחר המפגש הוקדשה מירב תשומת הלב הציבורית לדבריו של שלייכר, אחד מחוקרי החינוך המשפיעים בעולם וממפתחי מבחני פיז"ה, בנושא החינוך ובמשבר הקורונה. הכתבות שפורסמו בתקשורת, הפוסטים ומאמרי הדעה הרבים שעברו בתפוצות נרחבות ברשתות החברתיות, התמקדו בכשלים החינוכיים של מערכת החינוך בישראל עליהם הצביע שלייכר גם בעבר, ושנחשפו ביתר שאת במגפת הקורונה – במיוחד בהיבטים של תפקידי המורים, הוראה ולמידה, ריכוזיות יתר של המערכת ושיטות ההערכה.

כישראלים, כפי שציין שלייכר, אנחנו מחונכים לריכוזיות ולהתעסקות בידע ובשינון, ופחות בהשלכות מורכבות, ביצירתיות וביקורתיות. אולי זו הסיבה לכך שתשומת הלב התמקדה גם היא בבעיות המצומצמות שלנו בלבד, ולא לדברים שנאמרו בהקשר רחב יותר, בעיות חינוכיות עולמיות אקוטיות, שנותרו בשולי המפגש.

בדקות האחרונות של השיחה העלתה פרופ' זהבית גרוס (אונ' בר-אילן) סוגייה שככל הנראה לא נכללה ברשימת השאלות שנאספו מראש מאנשי חינוך בארץ ונשלחו מבעוד מועד לשלייכר לצורך מענה בזמן אמת. היא ציינה שכולם מודאגים מאוד בנוגע לעתיד העולם בהקשר של דמוקרטיה, חינוך לשלום, ערכים ליברליים, ושאלה – "מה אתם מתכננים ב-OECD לעשות כדי לקדם את הערכים הללו?". תגובתו המהוססת של פרופ' שלייכר לנושא בוער זה היתה אולי מהמודאגות והמגומגמות שנשמעו ממנו בשנים האחרונות.

כאן תוכלו לראות, בסרטון הקצר את 2 הדקות בהם רואים את השאלה והתשובה:

שלייכר ענה שהסוגיות הללו אינן קשורות בשלטון כזה או אחר. הוא הזכיר את הקשר שלהן לטכנולוגיה, ונגע בסכנת ההשתעבדות לאלוגריתמים שמפלגים אותנו לקבוצות ואומרים לנו ימינה או שמאלה ומה לחשוב ומה לעשות. לבסוף השיב גלויות: "לדעתי הקורונה לא רק שלא עזרה לקדם את הנושא אלא אף להפך – גרמה לנסיגה והחלישה את הדמוקרטיה. דרך הטיפול ומציאת פתרונות לבעיות הקורונה נעשו בשיטה האוטוקרטית. אם מדובר ב-3 חודשי משבר – ניחא, אבל כאשר מדובר כבר במשך זמן של שנה, אנשים מתחילים לאמץ את המבנה האוטוקרטי ולהתרגל לגישה הלא-דמוקרטית". מיד לאחר ניתוח ישיר ומדאיג זה הוסיף: "אכן, ה-OECD לא מטפל בזה. הלוואי! היינו צריכים לעשות משהו בנדון".

ובכל זאת, מי מהנוכחים שהתאמצו לחפש תקווה לשינוי במדיניות הססנית זו, הצליחו אולי לשים לב להצעה שהשתמעה מדבריו של שלייכר להעמקת המחקר בתחום של חינוך לערכים דמוקרטיים. בשנים האחרונות אני חוקרת ומתמחה בפדגוגיה אקטיביסטית – תחום מחקר שעוסק בהגדרה חדשנית של תפקיד אנשי החינוך כמי שיש בידם האחריות והיכולת לקדם אזרחות פעילה ולעודד לומדים עצמאיים, ביקורתיים, בעלי מוטיבציה לעשייה של שינוי חברתי. תחום מרתק ומתפתח זה טומן בחובו מענה לכמה מן הבעיות החינוכיות והעולמיות שהשתקפו כאמור, במפגש.

המונח פדגוגיה אקטיביסטית מתייחס למספר כיוונים ודרכים, ויש לו פרשנויות שונות. כמה מן המרכזיות שבהן שמות דגש על אקטיביזם בלמידה והוראה של המורות והמורים – בבית ספר, בכיתה עם התלמידים (מקרוב או מרחוק), בפעילויות ובכל מקצוע. כן, לא רק בשיעורי אזרחות וחינוך אלא גם בשיעורי מתמטיקה ומדעים. ניתן לקרוא עוד על פדגוגיה אקטיביסטית כאן.

ככלל, היישום של פדגוגיה אקטיביסטית מתקשר גם לתיאוריות תרבותיות וחברתיות ומתמקד בשינוי תודעה ובשינוי עמדות דרך החינוך, באמצעות עבודה על נושאים ערכיים. תוכניות הכשרה בתחום זה מציעות למורות ולמורים אסטרטגיות פעולה לשילוב הגישה האקטיביסטית בהוראה ולקידום אג'נדות חברתיות בחינוך, כמו גם כלים ומיומנויות להוראה שמטפחת ערכים דמוקרטיים ומשלבת אקטואליה, פוליטיקה ואקטיביזם בכל מקצועות הלימוד.

נראה שכמו בנושאים רבים אחרים, גם בסוגיות אלה המענה החינוכי לא יגיע מלמעלה בעתיד הנראה לעין, והוא מוטל עלינו – המורות והמורים, נשות ואנשי החינוך. קהילת המחנכים הפועלים ליצירת שינוי חברתי ליברלי-הומניסטי הולכת וגדלה ברחבי העולם וגם בישראל, ואתם.ן מוזמנות ומוזמנים להצטרף בדרכים שונות, למשל אם הנכם אנשי חינוך להירשם להשתלמות בפדגוגיה אקטיביסטית אזרחית כאן.