X
הצטרפו אלינו
    Header Slogan

    מסע יהודי ישראלי 2007

    מילות מפתח: סט תרחישים; תאוריה U; U process; טכנולוגית המרחב הפתוח; מרחב פתוח; דיאלוג; גישה נרטיבית

    המסע היהודי –ישראלי : רקע

    ב2005-6 כבר היה ברור לנו שמשהו תקוע בתהליכים הפנימים בישראל ובמזרח התיכון: פערים בין עניים לעשירים, בין דתיים לחילוניים , ימין לשמאל, מרכז לפריפריה וגו; היחסים בין היהודים לערבים בישראל נתקעו מאז אירועי אוקטובר 2000 ועם הפלשתינים מזה כ15 שנים סובבים המעגלים הממוחזרים של שיח, טרור, שקט-חלקי והסלמה. היה ברור שנדרשת עשייה אחרת, חשיבה מחוץ למוכר. במסמך הראשוני שתאר את הפרויקט והזמין להצטרף אליו נאמר: “מטרתו של מסע/פרוייקט זה הינה לפתח תרחישים אפשריים אשר יכניסו לשיח הציבורי זוויות חדשות להתייחסות, והזדמנויות לחיזוק ההנהגה היהודית-ישראלית בכללה במאמציה ליצור בטחון אמיתי ושגשוג בר קיימא לישראלים היהודים, הלא-יהודים ולשכניהם. מכיוון שמדינת ישראל הוקמה בשנת 1948 כמדינה יהודית, התרחישים השונים אשר יבטיחו מצב של קיימות לישראלים היהודיים, נוגעים למהות של כל פתרון אזורי בר-קיימא” .

    הקבוצה שיזמה את הצעדים הראשוניים במסע מנתה ארבעה ישראלים, כולם חברים בעמותת “בסוד שיח” העוסקת בקידום דיאלוג בין קטבים בחברה הישראלית: אבנר הרמתי, שי בן יוסף, ברוך עובדיה וטובה אורבוך.

    אבנר ושי נפגשו עם אדם קהיין מומחה ברמה בינלאומית עם רקורד של הצלחה בטיפול במתחים ברמה הלאומית. אדם משלב בעבודתו תהליך U U process) ) עם חשיבה תרחישית. ההתרשמות הייתה כי שיטותיו של אדם קהיין מאפשרות את שייחלו לו : דרך מעשית ליצירת שיח אחר אודות העתיד בישראל. לאחר מספר חודשים הצטרפו לצוות שלושת חבריו הנוספים: חיליק בר ועופר זלצברג, חברי הנהלה בyoung Israeli forum for cooperation)) YIFC ומריו שייכטמן, מנהל המרכז הישראלי לקידום צדק חברתי.

    תכלית המסע- מה היה האתגר?

    המסע היהודי ישראלי הינו תהליך אישי וקבוצתי של לימוד משותף ומתמשך של המציאות בישראל ובסביבותיה; אשר תכליתו הצמחה של סיפורים מאתגרים ומעוררי השראה אודות עתידים אפשריים בישראל (סט תרחישים ) ויצירה של רקמת יחסים בין קבוצת מנהיגים יהודים –ישראליים במטרה להשפיע על יצירה של עתיד שונה בישראל.

    האתגר התוכני בו בחרנו להתמקד היה בשאלה:

    “כיצד אנחנו כיהודים-ישראלים רואים את עתידה של החברה היהודית בישראל ושל מדינת ישראל כך שאנו, ילדינו ונכדינו נשמח ונתגאה לחיות בה יחד עם הערבים ובני העמים האחרים החיים בה ומחוצה לה?”

    סיפור המסע- מה עשינו?

    שלב התכנון וההכנה:

    בחירת תוואי, שלושה “עוגנים” לדרך חדשה: במסע זה ניסינו לסלול דרך חדשה. כדי לא לחשק את יכולת ההתהוות והיצירתיות הנדרשים ליצירת החדש לא הגדרנו מראש את התוואי בפרוטרוט . ההקשר והמיקוד נוצרו באמצעות שלושה עוגנים:

    • את עוגן הכיוון: לאן הולכים? סימנו באמצעות תכלית המסע והתוצר הצפוי (סט תרחישים בכוונה תוך כוונה להעניקו כמתנה למדינת ישראל היום הולדתה ה60 ,מאי 2008)
    • עוגן הפעילות: מה עושים יחד? סומן על ידי הבחירה במתודולוגיה של תרחישים ותהליך U כמתודולוגיה מובילה
    • עוגן כללי ההתנהלות: באילו תנאים עושים? סופק על ידי החלטות עקרוניות באשר למבנה ולמסגרת של התהליך ויצר קונטיינר הבסיסי, שדה שבו אפשר יהיה לנוע וליצור יחד. את עיקרו של המבנה התומך ייצרה השלמה בין שני גופים תומכים: ‘צו פיוס’ המכוון לחברה היהודית בישראל ו Oxford Research Group המכוון לזירה העולמית והמזרח תיכונית.

    מבנה:

    הנתיב המרכזי של המסע כלל שלוש סדנאות בסופי שבוע, בנות ארבעה ימים כל אחת: סדנה ראשונה בעיירה לפקרה שבקפריסין באוקטובר 2007 , סדנא שניה במעלות שבגליל בפברואר 2008, והשלישית באילת שעל חוף ים סוף באפריל 2008.

    בין הסדנאות התבצעה עבודה על ידי הרכבים חלקיים של המשתתפים בנושא התרחישים, מסעות חקר, הכנה של שלוש הסדנאות המרכזיות וכיוב. מהלך המפגש והתוצרים של כל מפגש-הרכב שכזה הובאו למליאה באמצעות תכתובת, תיעוד מוסרט או מדווח בע”פ במהלך הסדנאות.

    ערכי פעולה:

    לשמור על מנהיגות משותפת, שותפות ושקיפות במידע ובשיקול דעת בין כל הנוטלים חלק במסע. לנהל גבולות חדירים ולאפשר תנועה פנימה והחוצה של משתתפים, ספונסורים, חברי צוות ואורחים בהתאם לצורך ולאפשרויות. בדומה לנחל כנעני אשר זורמים בו מים רק חלק מימות השנה אולם הוא מיצר תוואי ברור.

    משתתפים :

    כדי ליצור מוצר חדש הלוקח בחשבון מגוון אפשרויות אנו זקוקים לחכמת הרבים והשונים על כן חיפשנו הרכב משתתפים שייצג בצורה הטובה ביותר את השלם המכונה “החברה היהודית בישראל” ויכלול גברים ונשים שהינם בעלי השפעה ומנהיגות בפלח האוכלוסיה אשר הם יצוגיו. המסע הצליח ליצר אהדה ולמשוך אליו אנשים שהיו שותפים להרגשה כי “הגיע הזמן” לקחת אחריות ולחפש שינוי. הקבוצה שהתהוותה משקפת את הגיוון בחברה היהודית-ישראלית : שומרי מצוות מגוש קטיף , מהתנחלויות שומרון, חרדים מזרמים שונים, גוונים של יהדות חילונית; אנשי שמאל, מרכז וימין; חברי כנסת, אנשי אקדמיה, עיתונאים, אנשי חינוך; צעירים ומבוגרים; אנשי עסקים נבחרי ציבור ועובדי ציבור.

    במסע השתתפו בפועל כ-40 משתתפים, אשר חלקם הצטרפו החל מן הסדנה השניה או השלישית, ואילו אחרים פרשו לפני סיומו. הסיבות לכניסה וליציאה היו רבות ומגוונות. בולטות שבהן: תחרות עם אירועי חיים אחרים ועשייה מקצועית אחרת , וחוסר יכולת להסכין עם תוואי המסע אם מטעמים אידאולוגיים ואם מטעמים של רצון ואמונה אישית סותרת (דוגמא: רצון לכתוב חזון למדינת ישראל , להסכים עליו כקבוצה ולפעול למימושו).

    צוות:

    צוות הפרויקט מנה 8 אנשים, 7 גברים ואשה *שלושה מנחים: אדם קהיין, שי בן יוסף וטובה אורבוך מנהל הפרויקט: אבנר הרמתי, עוזרו חיליק בר, מנהל אדמיניסטרטיבי: מריו שייכטמן ; סופר: עופר זלצברג ומקשר לגופי מחקר ואקדמיה, ברוך עובדיה. חברה אלינו גם מנחה מתנדבת מ”בסוד שיח”, מרים שפירא, אתה נפגשנו מספר פעמים. היא סייעה לשי וטובה בתפקידם כשומרי הרצף ההנחייתי, לאבנר במעבר לתפקיד של מנהיג הפרויקט, ולצוות כשלם , כמקור להכלה ולפרספקטיבה. הצוות היה מגוון מבחינת גיל, מגורים, נסיון חיים והשקפות עולם חברתיות ומדיניות. עבד בשכר סמלי, תוך ריבוי ועומס תפקידים (מגייס אנשים וכספים, מראיין, מנחה, שותף בניהול וכו) בתנאים של אי-ודאות גבוהה ותנועה מתמדת של משתתפים פנימה והחוצה.

    ספונסורים:

    מאמצי הגיוס שלנו הניבו שתי חסויות אשר תרמו תרומה כספית זהה וביקשו להיות מעורבות במהלך המסע. ” צו פיוס”, עמותה שמתמקדת בקידום יחסים בין יהודים ליהודים ו”ORG” (( Oxford Research Group שמתמקדת בקדום יחסים בין ישראלים לפלשתינים באיזור ובפתרון סכסוכים ברמה גלובאלית. הספונסורים היו שותפים מהותיים לאורך כל התהליך. במהלך שלוש הסדנאות ישבו כמעגל חיצוני למעגל המשתתפים, במועדים שסוכמו מראש יחד עם המנחים נתנו משוב ויצרו דיאלוג עם הקבוצה. תרומתם היתה יחודית והביאה את העולם שבחוץ לתוך החדר. פעמים רבות באמצעות שאלות ששאלו בנוגע לרציונל הפנימי של תרחיש זה או אחר, ידיעות שהביאו באשר להלכי רוח בקרב פלשתינים בישראל ובאיזור, ובקרב מנהיגים ממדינות ערב ומאירופה. כל אלה העשירו את הקרקע שעליה צמחו הדיאלוג והתרחישים.

    שפה:

    נוכחותם של ספונסורים ומנחה דוברי האנגלית במהלך שלוש הסדנאות, הכניסה שפה נוספת וצורך בתרגום סימולטני . נוכחותן של שתי שפות תרמה להתפתחות המסע והאנשים שנטלו בו חלק. התרגום הכריח להאט, להקשיב, לפתח סבלנות ואורך רוח, ואיפשר מבט חדש על אמיתות אישיות ולאומיות: מבט פנימי לצד חיצוני, מבט מוכר לצד זר. נוכחותן של אמיתות מרובות הפכה בהדרגה ממקשה למפרה וסייעה ביצירה של שלם קבוצתי עשיר ופתוח יותר לחידושים.

    תיאור הפעילות:

    צוות המסע התחיל את העבודה בייזום המסע ובליטוש התכלית הממוקדת שלו. השאלה המרכזית שעמדה בפנינו היתה: כיצד מקדמים עתידים אפשריים באיזור, האם יש קודם לעבוד חד לאומית (מסע יהודי ישראלי; ומסע פלשתיני ישראלי) ואחר כך לחפש שילוב או לעבוד מלכתחילה יחד יהודים ופלשתינים ישראלים? מצאנו כי הנתיב של דיאלוגים בין יהודים לפלשתינים תקוע מתוך חוסר אמון וחוסר אונים ובמקביל זיהינו הרבה אנרגיה סביב חיפוש חד לאומי יהודי –ישראלי עכשווי, תוך דיאלוג עם הסביבה (נפגשנו עם אזרחי ישראל שכתבו באותה תקופה את חזון ערביי ישראל ועם פלשתינים מאזורי יו”ש) . מצאנו צורך ורצון להגדרה מעודכנת של זהות, חלומות וצרכים לאומיים של היהודים הישראלים כבסיס לדיאלוג ולעשייה משותפת עם הערבים הישראלים והמדינות השכנות.

    אנו מחזיקים בתפיסה שרצוי שתהליך מסוג זה יונהג על ידי מנהיגים מוכרים ומוערכים בחברה. המנהיגים אליהם פנינו העדיפו לתמוך מבחוץ או להשתתף באופן פעיל בעצמם אך לא נטו לגייס עמיתים או להוביל את התהליך.

    הדילמה המרכזית היתה: כיצד לכהן בתפקיד המשולש של יזמים, מנהיגים ומנחים? לא ממש נטינו להכנס לתפקיד המנהיגות אך יחד עם זאת היינו משוכנעים “כי בא מועד” וברגשות מעורבים החלטנו לקחת על עצמנו לגייס אנשים ומשאבים.

    האתגר המרכזי בשלב זה היה לגייס משתתפים שמעוניינים לקחת חלק ביצירת עתיד בר קיימא בישראל, משקפים מגוון עשיר של מנהיגים בחברה היהודית בישראל והינם בעלי תשוקה אישית לנושא. 40 משתתפי המסע אכן מהווים מגוון עשיר שכזה יחד עם זאת חשוב לציין כי הימין הקיצוני (בשל רתיעה לצאת מארץ ישראל) והשמאל הקיצוני (בשל רתיעה מלשוחח על עתידים לישראל ללא ערביי ישראל) בחרו שלא להצטרף למסע.

    ראיונות מקדימים – הצעד הראשון ביצירת קבוצת המסע ותכני התרחישים היה ראיון אישי אותו קיימנו עם כל אחד מהיוצאים לדרך במהלך כחודשיים לפני הסדנא הראשונה. הראיונות הציפו נרטיבים אישיים של המשתתפים בנוגע לתפיסת המצב בארץ ולתמונות עתיד מיוחל . ערכנו את תכני הראיונות לכדי מסמך קבוצתי שפרש את פסיפס דיאלוג התפיסות האישיות כנרטיב קולקטיבי מורכב (נספח מס. 1 )* באמצעות הראיונות התאפשרה יצירה של קשר אישי ראשוני בין המשתתפים למנחים הישראלים והתנעה תודעתית ואנרגטית של המסע.

    בסתיו 2007 יצאנו לסדנא הראשונה שהתקיימה בלפקרה, קפריסין. הסדנא התמקדה ב תכלית המסע, ביצירה של קבוצת עבודה וביצירה של שפה מתודולוגית לעבודה (תהליך הU וחשיבה תרחישית, אשר יוצגו כאן בהמשך) : סדנא זו אפשרה חיבור למקום, למסע, זה לזה, לאנשי הצוות, לעשיית ‘שבת’ ביחד, לסכסוך היווני-תורכי בקפריסין. במהלכה נוצרה טיוטה ראשונה לסט תרחישים , סט סיפורי העתידים האפשריים שחשוב לספר עתה בישראל. המרחב המשותף הזמין כל משתתף ומשתתפת להשפיע על המתרחש, והגבולות היו חדירים, הכילו מעגלים שונים, כולל בני זוג נילוים ואף תינוקת אחת…

    במהלך השבועות והחודשים שאחרי הסדנא בלפקרה עבד “צוות התרחישים”, שכלל אנשי צוות ומשתתפים (כולם הוזמנו, הגיע כל המעוניין), על עיבוי סיפורי התרחיש. בתקופה זו יצאנו גם למסעות חקר (כלומר, מפגשים ישירים עם מגוון בעלי ידע רלבנטי) בנסיון להתגבר על פערי ידע ומיידע להם הקבוצה היתה זקוקה לביצוע משימתה. מסעות חקר תרמו לחישה ישירה של נושאים וסוגיות שונות . הרצאות קטנות, אותן נשאו אנשי ORG ומשתתפים, תרמו להעשרה באמצעות מידע מעובד. בכל מסע חקר השתתפו אלו שבחרו בכך ואת ממצאיהם דווחו למליאה באמצעים כתובים, מצולמים ו/או בע”פ.

    הסדנא השנייה התקיימה ביום שלג חורפי בחורף 2008 במעלות ונפתחה בפרק אינטנסיבי של מסעות החקר. מליאת המשתתפים התפצלה לקבוצות וחקרה את החיים בגליל העליון: יהודים, ערבים , יהודים-ערבים, דרוזים, פריפריה וכו.

    המפגשים היו מעניינים וסוערים, נוגעים רגשית בכל מי שנטל בהם חלק, והזינו את המשך העשייה במטען רגשי ואינפורמטיבי. חלק מחברי הקבוצה שנכחו בלפקרה נעדרו ממפגש זה. הבחננו בשני גורמים עיקריות לתופעה:

    ביום זה פורסם דו”ח וינוגרד שהתמקד בלקחי ומחדלי מלחמת לבנון השנייה.

    חברי הכנסת והעיתונאים נעדרו בשל התחיבויות והעדפות;

    בלפקרה היינו מבודדים מחוץ לישראל, במעלות האנשים היו נגישים יותר לתביעות מהם, לכניסות ויציאות. לסדנא זו גם הצטרפו משתתפים חדשים ממגזרים שהיו פחות מיוצגים בהרכב הסדנא הראשונה (עסקים, אקדמיה, צבא). נקודת הפתיחה של הסדנא היתה קשה בשל נוכחות חלקית.

    נקודת אתגר נוספת במהלך הסדנא היתה כאשר הוצגו בפני הקבוצה התרחישים שעובדו על ידי “צוות התרחישים”: הקבוצה לא זיהתה בהם את ‘תרחישי לפקרה’ וחלק מחברי הקבוצה סירב לקבלם. בהמשך הסדנא שבנו כולנו למלאכת כתיבת התרחישים כשאנו מחזיקים שדה שבו מתרוצצים זה לצד זה סט תרחישי לפקרה, הסט המעובד, הלמידות שעשינו במסעות החקר והרגע המתהווה. הסדנא הניבה סט מעודכן של תרחישים כתיבתם המשיכה להיות ציר חי ומתפתח.

    גם אחרי מעלות נמשכה עבודת צוותי התרחישים ומסעות החקר , אף ביתר אינטנסיביות. מתוך הלמידה שיש צורך לערב את המליאה , נערך בתל אביב מפגש להצגת כתבי התרחיש המעודכנים בפני המליאה. בנסיון לעורר חשיבה חדשה על התרחישים השתמשנו ברעיון של התקה משדה לשדה. לאחר הצגת התרחישים המעודכנים שאלנו את השאלה: “אם התרחיש היה שם דבר מאכל, איזה מאכל הוא היה?” ההתקה משדה המציאות לשדה האוכל יצרה פישוט וחידוש בעת ובעונה אחת.

    השלישית והאחרונה התבצעה באביב 2008 בעיר אילת. בסדנא זו נוצרה אינטגרציה של השיח, עם מסעות החקר, עם הטיוטות המגוונות של התרחישים אינטגרציה שהתמצקה דרך חוויה קצרה של חיים בתרחישים (באמצעות דמיון מודרך) לכדי טיוטה קבוצתית מעודכן של התרחישים . עבדנו ושוחחנו יום ולילה עד שנולדה גירסה סופית, חמישה תרחישים : הבית היהודי (מהירדן עד הים); שכנות טובה (שתי מדינות לשני עמים); ישראסטין (מדינת כל אזרחיה), פסיפס יהודי (יהדות חברתית מתחדשת); ממדינה למולדת -מולדת יהודית בקונפדרציה אזורית (נספח מס. 2 ) **.

    מה היו התוצאות וההשפעות של התהליך?

    אימפקט מידי:

    הסדנא הסתיימה בתחושת קירבה רבה בין האנשים לצד תחושת החמצה מסוימת מכך שלא עמדנו ביעד של הגשת סט תרחישים כמתנה למדינת ישראל ליום הולדתה ה60 ולא הייתה תכנית מפורטת ומוסכמת מה עושים עתה עם הסט ובכלל.

    תם ולא נשלם. צוות התרחישים המשיך לעבוד. נוספו תקצירים ותרגומים לתרחישים. נעשו נסיונות להציג את סט התרחישים בפני קהלים יעודיים (מתנחלים בשומרון) ומגוונים (חברי בסוד שיח, חוג ביתי) נבנתה דרך להפגיש אנשים עם חשיבה על עתידים אפשריים באמצעות התרחישים אשר נחלה הצלחה והתעניינות בקרב המשתתפים. למרות כל אלה לא היה ברור האם ומה רוצים לעשות הלאה.

    ברמה האישית קשרים שנרקמו נשמרים עד היום. וברמה של השינוי האישי אנשים רבים שלבו את המסע בחיים האישיים והמקצועיים. יחד עם כל זה היה ברור :חלקו הזה של המסע נגמר. גחלת המסע בערה על אש קטנה במשך מספר חודשים גם לאחר תום הפרק הראשון. מייל שבועי נשלח משני משתתפים לכל חברי הקבוצה : האחד בנושא פרשת השבוע והשני מסכם שבוע של חיים במועצה מקומית על גבול רצועת עזה ופעילות שנועדה לקדם שיח על התרחישים בכנסת ישראל נקטעה עקב נפילת הממשלה ומערכת הבחירות.

    אימפקט אחרי שנה:

    קידום ימי עיון עם גופים אקדמים ומכוני מחקר; פרק בספר של אדם קהיין המתאר את התהליך, מסמך הערכה שמתאר התפתחות הנרטיבים הקבוצתיים של רונית זמיר; מסע תרחישים לארה”ב של אבנר הרמתי ושי בן יוסף להצגת התרחישים בפני קהילות בסיאטל, סן-פרנסיסקו וניו-יורק; כתיבת מאמר בנושא מתודולוגיה ע”י טובה אורבוך שמשמש בסיס למאמר זה. רצון לקדם תרחיש פיוז’ן/ קונפדרציה ורצון לקדם דיאלוג על סט התרחישים וליצור שפת שיח אחרת בקרב בישראלים.

    אימפקט אחרי 10 שנים :

    לקראת הכנת סקירה זו שלחנו שאלון, עליו השיבו כ 50% מהמשתתפים. לאחר אישכול התשובות קיבלנו חמש מגמות של השפעה ארוכת טווח על המשתתפים ועל החברה הישראלית, המוצגות כאן, בלוויית ציטוטים נבחרים:

    • המסע חיזק את האינטראקציה, ההכרות והקשר המתמשך בין אנשים בעלי השפעה המחזיקים זהויות מקוטבות בחברה על ידי שמירת קשר בין המשתתפים, שיתופי פעולה עם המשתתפים במסע, מודעות לעולמות שלא הכירו קודם ובחירה להרחיב את הקשר עם מגוון קהלים חוצה השתיכויות, ונהל שיח מורכב יותר עם הזהויות הישראליות. רוב המשתתפים (גם כאלה שהיו רק בחלק מהמפגשים) דווחו על מפגש משמעותי ועל קשרים שנמשכים עד היום עם אנשים שמירב הסיכויים שלא היו פוגשים או עובדים אתם באופן משמעותי ללא המסע.
      – “אני עובר על השמות של חברי המסע הישראלי ומופתע איך דרכי הצטלבו, בשנים הללו, עם חלק מהחברים. בחלק מהמקרים בכלל שכחתי שהכרתי אותם במסע המשותף…”
      “החיבור המשמעותי שנוצר במהלך המסע הביא לכך שאני מוצאת עצמי ממשיכה לצעוד ביחד עם חלק ממשתתפים שהפכו לשותפים לדרך עד עצם היום הזה.”
    • התהליך סייע בגיבוש ובהעמקה של זהות מגזרית והנהגת מהלכים פוליטיים מפלגתיים ואזרחיים התבטא בדווח של המשתתפים בנוגע לעצמם וכן בקידום שלושה מהתרחישים על ידי משתתפים:
      – “הבית היהודי” (אורי אורבך ז”ל);
      – “שתי מדינות לשני עמים“(קובי הוברמן, ישראל יוזמת; חיליק בר, מפלגת העבודה);
      – “מולדת אחת לשני עמים” (אבנר הרמתי ושי בן יוסף)הכרת עמדות שונות בחברה הישראלית ביחס להווה, ובעיקר ביחס לעתיד המקווה בעיניהם. הכרה זו חשובה לענ”ד, משום שהיא מהווה בסיס איתן ומחלוקות בתחומים שונים במציאות הישראלית. כאשר אין הכירות אמיתית עם החולקים עלינו, אזי אי אפשר להבין עד הסוף מה מניע אותם ולאן הם חותרים, וממילא נוצרת קריעה ואף שנאה בין חלקי החברה.”
      אני מדגיש- אין שום השפעה על העמדה עצמה, לפחות שלי. התוספת היא בהכרה, וממילא בהבנה, ובבניית יחס של אחווה שבתוכה מופיעה המחלוקת החשובה ובכלל זה, ההבנה הכנה שהצדדים השונים, לפחות אלה שהכרתי, רוצים בטובת עם ישראל. אלא שחלוקים מאד בשאלה כיצד להשיג את טובה זו, וגם במהותה של הטובה”.
    • התהליך הציף למודעות, לפי חלק גדול מהמשתתפים, חשיבה מורכבת ואת חשיבות ראיית השלם בכל פעולה של תכנון וחקר.
    • התהליך העמיק את ההכרה שהכרות עם האחר היא אינטרס שלי ופיתוח המחויבות להכיר את ולשוחח גם עם בעלי עמדות שונות וקיצוניות כדי שביום פקודה יהיה תכנון משותף של התרחיש הנבחר, גם של אלה שחוגגים אותו וגם של אלה שמתאבלים עליו, כדי לא ליצור קרעים ושנאות בעם.
      – “אני הולך עם הרעיון של לתכנן ביחד, את החלום של האחר, גם כשהוא מאיים עלי. יש משהו כובש בתמימותו ובעוצמתו בלעזור לבר פלוגתא שלי לתכנן את חלומו, כך ש – אולי – לא יהיה הרסני עבורי…….. המסע חיזק בי את ההכרה שגם (אולי בעיקר) היחסים עם היריבים הנוקשים צריכים לקחת בחשבון שביום פקודה, היכולת לחבק, להכיל את הצער של הזולת, הוא לא רק יתרון ברמה האנושית אלא יכול גם להוות יתרון מעשי, שמאפשר הידברות ברגעים הקשים ביותר.
    • שינויים אסטרטגיים בעיסוקים של הארגון הממן ובעיסוק האישי של חלק מהמארגנים. בארגון הדיאלוג “צו פיוס” מדיאלוג של עמדות לדיאלוג של מעשים, תמיכה בשינוי מציאות בפועל.

    מה אנחנו למדים מסקירה של האימפקט?

    1. בפרויקט זה המטרה והתקווה הייתה לזהות ולקדם תרחיש נבחר ומוסכם. בפועל לא הייתה הסכמה וחודדו שלושה תרחישים אשר קודמו, כל אחד על ידי איש או שניים מקרב המשתתפים שחברו לאנשים מחוץ למסע ובכך השפיעו על מעגלים רחבים.
    2. חודדה ההשפעה המטלטלת שיש לעובדה שהסיכויים שהתרחיש המועדף לך לא יתקיים גדולים בהרבה מהסיכויים שכן יתקיים ; והסיכויים שתיאלץ לחיות בתרחיש שאתה חווה אותו כסיוט גבוהים בהרבה מהסיכויים שתחייה בתרחיש מועדף. הכרה עמוקה זו הייתה בסיס לאפשרות ולצורך לקדם את סט התרחישים ועבודת התרחישים כבסיס להכרה בשבירות ובתלות ההדדית , ועודה כוח פועל חזק לשמירה על קשרים פוריים של התייעצות ועבודה מעבר למגזרים.
    3. הספונסרים והמנחים היו אותה ישות. כוון שכך המנהיגות ישבה שם. בשל פיצול עמדות בין אבנר שי וטובה התפצלה המנהיגות לפעילות ההמשך : אבנר ושי פנו למנהיגות סביב קידום אחד התרחישים :”מולדת אחת לשני עמים”, וחברו לאנשים המקדמים כוון זה. טובה נשארה בעמדה המתכללת ורצתה לקדם את סט התרחישים ועבודת התרחישים כבסיס להכרה בשבירות ובתלות ההדדית הנובעים מן העובדה שרוב הזמן כולנו חיים בתרחיש שאינו נבחר ומיטבי עבורנו. רצונה היה לקדם עבודה על פיתוח חשיבה יותר מורכבת בחברה הישראלית, על האחריות לשלם ועל פיתוח והרחבת של היכולת הנפשית לשאת את ההכרה בתלות ההדדית ובכך שרבים בסיכויים שהתרחיש המועדף לא בהכרח יתקבל ולתרגמם לחוכמה מעשית.

    מארג מתודולוגי בו השתמשנו ומה למדנו מהשימוש בו:

    כשיצאנו לדרך חשבנו שאנו פועלים בשדה של שתי מתודולוגיות עקריות : תאוריה U כמסגרת, וחשיבה תרחישית ככלי לפיתוח סיפורי עתיד. עם הזמן מצאנו שלמעשה שיחקו בשדה העשייה שלנו 5 גישות ושיטות לשיח ולעשייה חברתית. נתאר כאן, בקצרה, את השיטות בהן השתמשנו במהלך המסע ונוסיף בתיאור תרומתה הסגולית של כל גישה ושיטה במסע זה:

    תרחישים/ Scenarios (תאוריה בסיסית : Van der Hejden & Adam Kahan):
    תיאור: “תרחישים… הינם סיפורים מאתגרים ואפשריים באשר לדרכים שונות ומגוונות בהן יכולים להתפתח סוגיות ונושאים מחוץ לארגון כמו: סביבה פוליטית עתידית, עמדות חברתיות, תקינה, כלכלה וכיוב. מכיוון שתרחישים הינם השערות ולא ניבויים הם מיוצרים וזוכים לשימוש כסט, בדרך כלל של 3-4 סיפורים הלוכדים טווח של אפשריות עתידיות, טובות וגרועות, צפויות ומפתיעות” (Adam Kahane)

    תרומה: החשיבה התרחישית ספקה “חדר כושר מנטלי” להרחבת החשיבה על סיפורי עתיד אפשריים והשלכותיהם ותרמה ישירות להכרה שייתכנו עתידים מפתיעים!!! העיסוק בזמן עתיד, בלשון רבים (עתידים) איפשר לפתוח את הראש ליצירתיות ולשחרר מעט את חרדת הלב וכך לא להתקע בהתנצחות אלא לתעות יחד בסקרנות ובחיפוש קולקטיבי. לא היה מדובר בכפיה של קונצנזוס שיש לישמו מחר בבוקר, גם לא בתרחיש אחד חזוני מוסכם אלא דובר בסט של סיפורי עתיד שמעניין לשוחח עליהם כדרך להבין את ההווה, את מה שנדרש מאתנו היום בשירות עתידי. כוחה המיוחד של החשיבה התרחישית היה בכך שאיפשרה אחזקה מתמשכת של חשיבה אינטלקטואלית-אינטואיטיבית מורכבת, שלא נופלת למלכודת ה’חזון’, ה’אסון’ או צדדי הקונפליקט. ה’משחק’ היה לחדש, להמציא סט בעל ערך תוך עקיפה של מחסומי האחיזה בפחד, בחרדה, במי קובע, מי צודק. התרחישים שימשו כשלד משימתי חי ומתפתח של המסע וחזרנו אליהם שוב ושוב במליאה ובצוותים מצומצמים, ביצירה ובחשיבה ביקורתית, בהרחבה ובצימצום, בכתוב ובתמונה.

    תהליך U / U process (תאוריה בסיסית Otto Scharmer ):
    תיאור : תאוריה U עוסקת בהובלה/הנהגה מתוך העתיד בהתהוותו וחוקרת את התהליך השלם של ביאה- לכדי-הווויה של עשייה חברתית. תהליך הU מתאר כיצד זה מתרחש דרך שבעה רכיבים שונים של תשומת לב ופעולה : התבוננות (שימת לב); ראיה (מבט מבחוץ) חישה (מבט מבפנים); הנכחה (מבט מהנוכחות הסובבת); גיבוש חזון וכוונה; דיגום (יצירת אבי-טיפוס), ביצוע והתממשות של החדש בתוכנו.

    תרומה: ניתן לראות את תיאורית ה- U כתיאוריה ההתפתחותית של המסע ואת תהליך הU כמורה דרך לפרקיה השונים. תרומתו המרכזית היתה ביצירה של תבנית והקשר תאורטי למסע כולו. הוא שירת אותנו גם ביצירה של דפוסים וכלים חדשים לידיעה: להקשבה כרויה החוצה, הקשבה עמוקה פנימה; פינוי מקום למחשבה מחפשת, סקרנית ו”לא יודעת”; שימוש בחישה ישירה (אישית וקולקטיבית) המודעת לאמונות ולהטיות ביחס לנתונים רלבנטיים וגו’. תהליך הU אפשר גם עידוד למפגש ולמגע עם אמת פנימית ברמה האישית והקולקטיבית במהלך המסע וכל אלה עבדו בשירות החשיבה על העתיד ממקום חדש, עמוק יותר, אינטגרטיבי יותר.

    המבנה של תהליך U השתקף היטב לא רק במסע כשלם אלא גם גם בכל סדנא וסדנא בנפרד.

    לסדנאות היה מבנה מעניין שהתחיל ככורח ונגמר כהארה גדולה. הינהו לפניכם: שלב א’ של עבודה : מיום חמישי עד יום שישי אחה”צ ; שבת : מיום שישי אחה”צ (כניסת השבת) עד שבת בערב (מוצאי שבת) ; שלב ב’ של העבודה: משבת בערב עד יום ראשון. המבנה הזה יצר U טבעי.

    בשלב א’ של העבודה פרקה הקבוצה את כל תבונת הראיה החיצונית והחישה הפנימית שעמה נכנסה לאותה סדנא, הזרימה פנימה את ”הידוע”; השבת שמשה זמן דגירה לרעיונות ומחשבות, לדיאלוגים חדשים אשר הופרו גם על ידי התכנים היהודיים של פרשת השבוע אשר תאמה באופן מופלא לכל אחד משלבי במסע בסדנאות השונות. בשבת דברו, לא כתבו ולא סיכמו – presencing, השתהות בתחתית הU. לשלב ב’ של העבודה באנו בראיה חדש ודגמים של נביעה חדשה .

    טכנולוגית מרחב פתוח/ Open Space Technology (תאוריה בסיסית: Harrison Owen):
    תיאור: טכנולוגית המרחב הפתוח היא דרך להפגיש כל מספר של אנשים שאכפת להם סביב נושא שמשמעותי בעבורם ולהחזיק מרחב פתוח להתהוות ולנביעה חדשה. גישה ושיטה זו יוצרת מפגשים מעוררי השראה באמצעות התארגנות עצמית ומנהיגות משותפת ובכך מאפשרת לאנשים רגילים ליצור יחד תוצאות בלתי רגילות.

    תרומה: גישת המרחב הפתוח תרמה ביצירת “שדה משחק” שקוף ומזמין, מפחית אשם והאשמה, תחרותיות ובלבדיות ומעודד הכללה, פתיחות וצמיחה של מנהיגות רלבנטית בכל שלב ושלב. הגישה של המרחב הפתוח שמתיחסת לשונות, לקונפליקט ולכאוס כאל ברכה והזדמנות להתהוות חדשה , איפשרה הכלה של השונות, המגוון והקיטוב בקרב המשתתפים , החסויות והצוות. הגבולות החדירים שאופייניים למרחב הפתוח התבטאו בזרימה של אנשים פנימה והחוצה (חברי קבוצה, מסעות חקר, נציגים של גופי החסות). גבולות חדירים כאלה אכן מגבירים קונפליקט וכאוס ותרומתם מתבטאת כמובן גם באפשרות של התהוות כיוונים חדשים ומפתיעים.

    המרחב הפתוח כקונטיינר בסיסי וכאורח התנהלות היה שם כל הזמן וסיפק אפשרויות להתארגנות עצמית ליוזמות ולמנהיגות של המשתתפים ושל כלל המעורבים במסע, צבע את אופי ההנחיה והניהול של הפרויקט בגישה שמכבדת ומעודדת שונות, שותפות, שקיפות והכללה של כל בעלי התשוקה לקחת אחריות.

    דיאלוג / Dialogue (תיאוריה בסיסית :David Bohm):
    תיאור: דיאלוג הינו תהליך מפגש פנים-אל-פנים אשר באמצעותו יכולים כ 15-40 בני אדם ליצור משמעות ביחד – סוג של בריכת אינטליגנציה קולקטיבית. דיאלוג, לפי בוהם, איננו עוסק במצבים שבהם אדם אחד מנסה לשכנע בדעותיו את כל האחרים. דיאלוג הוא ניסיון להבין וליצור משמעות ביחד, בקולקטיב, הדורש פתיחות וסקרנות לפגוש את האחר, לחקור את תהליך החשיבה ואת היחסים בינו לבין המציאות.

    תרומה: הגישה הדיאלוגית תרמה לאווירה של סקרנות והעמקה, חקר סובלני ומודע לאחר השונה, זה שבחוץ ולהתגלמותו בתוכי. השפה הדיאלוגית יצרה שיח של שאלות וחתר להכיר יותר מאשר לשכנע. הגישה שימשה אותנו באופן מובנה לדוגמא : פעילויות של רפלקציה משותפת על השאלה “מה המנהיגות שאני /אנחנו נדרשים אליה כעת?, ומצאה ביטוי גם בבחירות ספונטניות של המשתתפים במהלך השבתות וההפסקות. באחת השבתות היה session שהונחה על ידי משתתפת אשר עסק ב”אחר” . התבקשנו על ידה לספר סיפור אודות “האחר האולטימטיבי בחיי”, מהלך שפקח עיניים ופתח לבבות.

    גישה נרטיבית: תיאוריה בסיסית ( Michael white & David Epston ):
    תיאור: התייחסות לאירועי חיים כאל סיפור המייצג פרשנות מסויימת למצב. כך המציאות אינה ‘אובייקטיבית’ אלא סיפור סובייקטיבי שאנחנו יוצרים שוב ושוב, המעצב מחדש את יחסנו לעבר, להווה ולעתיד. הגישה טוענת כי יצירת מספר אפשרויות סיפור ובחירת ‘סיפור מועדף’ מאפשרת לקחת אחריות על המצב ולהוביל לעתיד רצוי (המשך הסיפור המועדף).

    תרומה: הגישה הנרטיבית תרמה ליצירת מציאות שבה סיפורים שונים יכולים לדור בכפיפה אחת ולהשלים זה את זה ולא בהכרח להתחרות זה עם זה. איפשרה ריבוי וייחוד, התפתחות והשתנות על פני זמן. הנכחה של הרעיון : יש אירועי חיים ויש בחירה של הפרשנות

    הגישה הנרטיבית שימשה אותנו בשלבים שונים ובאופנים שונים בתהליך: החל מהראיונות המכינים שבהם שמענו נרטיבים אישיים וערכנו אותם לסיפור/נרטיב קבוצתי דיאלוגי; דרך סיפורי התרחיש שגם להם גוון נרטיבי; סיפורי השבת, על העושר הנרטיבי האישי, הדתי, המסורתי ולאומי שלהן, והשימוש בדמיון מודרך כדרך נרטיבית לייצר את החוויייה של חיים בתוך תרחיש.

    מה למדנו מהמסע בהקשר המתודולוגי? 6 נקודות של למידה משמעותית:

    1. עוצמתו של המארג המתודולוגי המחומש הזה היא בכך שהוא נותן מצע, קרקע וכלים לעבודה יצירתית; מתהווה; נטולת פיצול , השטחה והכחשה, למרות האתגר שבהחזקת שלם הטרוגני משתנה ועל כן מאפשרת דיון בסוגיות מורכבות הנמצאות בתנועה מתמדת, במצבים עתירי קונפליקט וכאוס.
    2. שני הספונסרים שתרמו במידה שווה והיו שניהם מעורבים באופן פעיל בתהליך דרשו אמנם עבודה רבה יותר ומורכבת יותר אך יצרו מתח מפרה ובונה בין שני קטבים משלמים ובכך הפרו והתנו עומק ואיזון לתהליך.
    3. היה חסר ספונסר ברמה הלאומית, אשר יש לו תשוקה ואחריות ללמוד על האפשרויות הטמונות במציאות, המסוגל להכיל את המהלך כולו ולהוביל עשיה מנהיגותית בהמשכו. מהלך ברמה לאומית מחייב הובלה ברמה הלאומית.
    4. בעשייה מורכבת חשוב וחיוני שיהיה מבנה (הקצאה של זמן, מרחב ומדריכה מלווה) שמאפשר עיכול לצוות מכיוון שזוהי עבודה שבה האתגרים שבחוץ מושלכים על הצוות ומשתקפים בתהליך עבודתו. תהליך מקביל זה יוצר מתחים אותו יש ללבן ומהם ניתן ללמוד תובנות חשובות.
    5. חשיבה ושיח על עתידים אפשריים מיצר תנועה רגשית מייאוש לתקווה ותנועה מנטלית מתקיעות לזרימה יצירתית.
    6. שימוש בסט התרחישים: מגלם את האפשרות שתרחישים מועדפים לי לא יקרו ומנכיח את השאלה בנוגע לאחריות של החלק לרווחת השלם: מה יקרה אם יקרה התרחיש הכי גרוע בשבילי? מה אני צריך כדי להמשיך להיות חלק מהחברה? מה האחריות של “המנצחים”? וכיוב’. הדמיון המודרך והשיח אחריו היו רבי עוצמה כחוויה של לכידות אנושית וחברתית בתנאים של פילוג רעיוני ואמוני.                                                                                               –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –  –

    נספח – תרחישי עתיד לישראל 

    בשנה האחרונה אני שותף לקבוצה של יהודים ישראלים, השייכים לטווח מגזרים ודעות רחב מאד, שמטרתה הפורמאלית: כתיבת תרחישים, סיפורים על ישראל בשנת 2018 . המטרה הנלווית היא החברתית, ההתנסות בקשר מתמשך עם “האחר”.

    מהסיפורים, ננסה ללמוד במשותף – מה החלום של כל אחד מאיתנו, מהו הסיוט? מה קשה לנו בחזונו של האחר אבל נסבל איכשהו עבורנו? מהו שעליו אנחנו “הורגים ונהרגים”?

    אמר הרב עזריאל אריאל מהישוב עטרת, נאמן ישובי גוש קטיף בארץ בנימין:

    “טובה לי התגשמות החלום שלך שמקשיב לי, מהתממשות החלום שלי שמתעלם ממך”.

    ואידך זיל גמור.

    אלון שוסטר, ראש מועצת שער-הנגב

    הסיפור שלנו

    בשנת ה60 למדינת ישראל נאספה קבוצה של 40 אנשים בעלי השפעה במגזרים שונים של החברה היהודית בישראל לשיחה שמטרתה מתן מענה לשאלה :

    “כיצד אנחנו כיהודים-ישראלים רואים את עתידה של החברה היהודית בישראל ושל מדינת ישראל כך שאנו, ילדינו ונכדינו נשמח ונתגאה לחיות בה יחד עם הערבים ובני העמים האחרים החיים בה ומחוצה לה?”

    בחרנו לחפש את התשובות במסע ארוך תוך שימוש במתודות הנחיה מגוונות.

    המסע הוביל אותנו לבניית חמישה סיפורי עתיד אפשריים למדינת ישראל. הסיפורים סובבים סביב שלושה צירים: זהות יהודית, פערים חברתיים-כלכליים וקשרי הגומלין עם המרחב האזורי, העולמי .ועם העם היהודי. הסיפורים אינם מתיימרים לחזות את העתיד, אלא פשוט נראה היה לנו שיהיה מועיל לספר אותם לעצמנו בעת הזו.

    הסיפורים מציעים שפה, מציעים מפת דכים ושבילים, מסמנים סוגיות הטעונות בירור וצמתי החלטה הקוראים להכרעה.להערכתנו הם עשויים לקדם שיח משמעותי על נתיבים שיסייעו להתמודד עם האתגרים הניצבים כיום בפני ישראל – כחברה וכמדינה, כפרטים וכקבוצות.

    תוצר חשוב של התהליך הינו הקבוצה עצמה. קבוצה, המכילה את רוב חלקי החברה היהודית בישראל, אשר התגבשה והצליחה יחד, דרך שיחות נוקבות, להגיע לרעות, לאחווה, לשפה משותפת ואף מניבה יוזמות פעולה.

    תודתנו ל’צו פיוס’ ל Oxford Research Group ול ‘בסוד שיח’ על התמיכה במסע.

    בחוברת זו מוגשים לפניכם התקצירים של חמשת הסיפורים. .

    השתתפו במסע:

    אבנר הרמתי, מריאנה רוח מדבר, אורי אורבך, יואב קרקובסקי, מרים שפירא, אורלי קנת, אדם קהיין

    אופיר פינס-פז, איריס הרפז, בועז תמיר, מריו שכטמן, דודי זילברשלג, אסיה איסטושינה, נילי חרוש

    יובל אלבשן, יקיר שגב, דוידי הרמלין, ברוך עובדיה, יעקב מרגי, יעקב פרי, יפה גיסר, אלון כהן, אלון שוסטר, בנצי ליברמן, גדי יברקן, מיכל המאירי, חיליק בר, משה יעלון, עזריאל אריאל, ענת לפידות-פריליה,

    חנה הרצמן, טובה אורבוך, טל אלון, מרינה סולודקין, משה גרילק, עדי מינץ, רונית זמיר, תמר הרמן

    שלמה פפנהיים, ענת רוט, רינה בר-טל, עופר זלצברג, קובי בורנשטיין, תומר רחובי, רחל תורג’מן

    שי בן-יוסף, קובי הוברמן, …

    בית אחד לשני העמים – ישרא-סטין

    עזיבתו של אבו מאזן בשנת 2012 לכווית מבשרת את קריסתה הסופית של הרשות הפלסטינית. החברה הפלסטינית שסועה במלחמות פנימיות. יש הדורשים להמשיך במלחמת הג’יהאד עד לניצחון ויש המבקשים להצטרף כאזרחים שווי זכויות לישראל. ההחלטה האמריקאית לצמצם את מעורבותה במזרח התיכון והתפתחויות גלובליות כלכליות מותירות את ישראל במשבר מדיני, ביטחוני וכלכלי חסר תקדים. מדינות העולם לוחצות על ישראל להתמודד עם השלכות השליטה הממושכת על הפלסטינים ולממש את אחריותה. בלחץ בינלאומי מדינת ישראל נאלצת לאפשר לפלשתינאים השתתפות מלאה במוסדות השלטון. סוכם כי עד שנת 2048 ממשלות ישרא-סטין יהיו גוף ביצועי המורכב מאנשי מקצוע ניטרליים ככל שניתן ולא מפוליטיקאים. תהליך הדרגתי של שילוב המשטרה הפלסטינית בצה”ל, הבנוי על פי המודל הרב-עדתי הלבנוני, מהווה אבן יסוד בהסכם.

    הממשלה הראשונה של ישרא-סטין מעגנת את אתוס המדינה בשוויון אזרחי מלא. מטרתו העליונה של המשטר מוגדרת כפיתוח תשתיות, מתן שירותים והגנה על זכויות האזרחים. הערכים המובילים את החברה הם שויון ערך האדם וכיבוד זכויות הפרט. ההשתייכות הלאומית-דתית, נשארת עניינם של פרטים וקהילות.

    מתקיימות מכסות הגירה שוות ליהודים (על פי חוק השבות) ופלשתינאים (איחוד משפחות).

    החברה הישרא-סטינית היא חברה המורכבת מקהילות שונות, קטנות ובינוניות, בעלות חופש תרבותי במרחב הציבורי, הן החברה היהודית והן החברה הפלסטינית שסועות כל אחת בתוכה בין אלו הרואים הזדמנות במצב ומוכנים להסתגל אליו, לבין אלו הממשיכים לפעול למימוש שאיפות לריבונות לאומית ו/או דתית. המתנגדים, משני הצדדים, מפגינים התנגדות פעילה ולעתים אלימה ואף זוכים לייצוג ניכר בבחירות.

    בתוך כך יהודים רבים בוחרים לעזוב את ישרא-סטין. הנשארים הינם בעלי אמונה (אמונה דתית, או אמונה ביכולת לממש את ערכי השוויון והדמוקרטיה) או כאלו שמצבם הכלכלי אינו מאפשר להם לעזוב. בשנת 2018 אנחנו עדים לפריחתם של מרכזים יהודיים בארצות הברית ובגרמניה. מתחזקת הגישה של יהדות רוחנית שאינה זקוקה למרכז טריטוריאלי בארץ ישראל. באותה שנה מקימים יהודי ישרא-סטין את ‘איחוד הקהילות היהודיות בארץ ישראל’.

    ישרא-סטין מקיימת קשרים טובים עם שכנותיה כולל קשרי מסחר ענפים ההופכים בהדרגה להיות בסיס מרכזי לכלכלת המדינה.

    המדינה הופכת בית משותף לשני העמים ומאבדת בהדרגה את צביונה היהודי- ישראלי.

    ואם לא ?

    האתוס האזרחי נתפס בעיני רבים ככפיה תרבותית. גוברת פעילות תומכי המדינה החד לאומית משני הצדדים.. מהומות פורצות באזורי התפר ובערים המעורבות בעיקר כלפי מיעוט יהודי. בעקבות נזק רב לחקלאות ולרכוש יהודיים, הישובים יהודיים בפריפריה ננטשים והקהילות היהודיות מתרכזות באזורים אורבניים במרכז הארץ.

    ארגון ‘הגנה חדשה’ מוקם ככח מגן לקהילות היהודיות…

    בית משותף – מולדת יהודית בקונפדרציה אזורית

    האינתיפאדה השלישית, הפורצת בשנת 2009, מביאה לשיאים חדשים של דם ואובדן בשני העמים.

    מיתון כלכלי גלובלי ומהומות מזון מערערים את יציבות המשטרים ברחבי העולם. ארה”ב נסוגה ממעורבות באזור, את החלל ממלאים האירופאים והרוסים. הרשות הפלסטינית מתנהלת כמשטר חסות זמני תחת ניהול משותף של ירדן, מצרים וסעודיה על בסיס פעילות אינטנסיבית של כוח רב-לאומי. לאחר התנגדות ראשונית מובילה הרגיעה הביטחונית לשינוי בדעת הקהל הישראלית.

    בשנת 2011 על רקע מהומות מזון בסוריה תופסת את השלטון קבוצת אינטלקטואלים ואנשי עסקים סורים המכונים ‘הסורים החדשים’. בתוך זמן קצר הם מכריזים על השתלבות בעולם הגלובלי.

    בעולם נרקמת ‘קואליציית התקווה’, בה חברים בני דתות ולאומים שונים כולל יהודים ומוסלמים. ‘קואליציית התקווה’ קוראת להסדר שלום על בסיס שיתוף ושותפות במקום הפרדה ותחרות בין דתות, עמים, מדינות ועסקים. בהשפעה בינלאומית ולנוכח תחושת קרע פנימי מעמיק מדינת ישראל מחליטה לצדד ברעיונות ‘קואליציית התקווה’ ויוצאת ביוזמת שלום שעיקרה הקמת שותפות אזורית במתכונת קונפדרטיבית תחת מטריה בינלאומית, שתכלול את ישראל, פלסטין, ירדן, סוריה ולבנון.

    תוכנית זו מיושמת במספר שלבים ובסוף התהליך מצטיירת התמונה הבאה:

    כל אזרח בקונפדרציה, ללא תלות במקום מגוריו, רשאי לבחור השתייכות לאומית (ל’עם’ או ‘מולדת תרבותית’). ישויות לאומיות אלה אחראיות עבור אזרחיהן לנושאי חינוך, תרבות, חברה, משפט אישי, שירותים דתיים וכו’. מירב ענייני היום המקומיים ינוהלו ברמת השלטון המקומי (מחוז). נושאי כלכלה, תשתיות, חוץ וביטחון יהיו ברמה קונפדרטיבית. אזרחי הקונפדרציה רשאים להתגורר בכל מקום. היישובים היהודיים ביהודה ושומרון וכן ברמת הגולן נשארים במקומם בחכירה.

    הר הבית וירושלים העתיקה מוכרזים כשטחים בשליטה קונפדרטיבית, כל אדם יכול להתפלל לכל אל בכל מקום. בשנת 2017 פוקדים את ירושלים עשרה מיליון תיירים, יהודים, מוסלמים ונוצרים.

    לקונפדרציה יש הסכמי שיתוף פעולה עם האיחוד האירופי והיא נהנית ממאמץ בינלאומי בתמיכת הבנק העולמי ותאגידים בינלאומיים ליצירת שגשוג כלכלי. ‘שוק המזרח הקרוב’ שמרכזו בקונפדרציה יוצר שילוב בין מזרח ומערב ונהנה מעוצמה כלכלית ונגישות תרבותית.

    אזרחי המדינות השותפות מרוויחים רבות מהסדר זה, יש תהליך הדרגתי של צמצום הפערים הכלכליים בין אזרחי המחוזות השונים . שיתוף פעולה אזורי מביא לשיפור ניכר במדדי איכות הסביבה. חופש התנועה המלא פותח אפשרויות תיירותיות וכלכליות חדשות בפני כולם.

    מדינת ישראל משתלבת בקונפדרציה כישות העם היהודי (הלאום היהודי), והופכת למרכז רוחני-חינוכי עבור הקהילות היהודיות באשר הן. יהודי העולם, שהיו בתחילה מודאגים מאוד מאופי ההסדר, נשמו לרווחה ואף הגבירו את היקף השקעותיהם הכלכליות במזרח התיכון ובאירופה באמצעות הקונפדרציה.

    ואם לא?

    סדרת התנכלויות יוצרת תחושת חוסר ביטחון בקרב היהודים. הצבא והמשטרה המשותפים מתחילים להתפרק על רקע אי-הסכמה בשאלת ההתמודדות עם תקיפות הדדיות של יהודים וערבים החיים בסמיכות. משקיעים מוציאים את השקעותיהם מהקונפדרציה והמצב הכלכלי מחריף.

    בית מתחדש – פסיפס וקשת של יהדות מתחדשת

    בשנת 2010 מתבהרת יותר ויותר תמונת המצב של מלחמה חובקת עולם בין החברות הפתוחות לחברות הטוטליטריות. מן הצד האחד מתייצבות חברות דמוקרטיות ומנהיגים רוחניים הדוגלים בפלורליזם ומן הצד האחר חברות הנשלטות בידי אליטות צבאיות, דתיות או כלכליות. הסכסוך הנצחי בין ישראל לעולם הערבי-מוסלמי נתפס כקו-חזית במאבק זה,. “כלי הנשק” העיקריים במלחמה: הטרור, התקשורת, התרבות והחינוך.

    לאחר בחירות מוקמת בישראל ממשלת אחדות מתוך שתי הסכמות: האחת – כי כל עוד ניטשת המערכה העולמית ינוהל הסכסוך על ‘אש נמוכה’ מבלי לחתור ליישובו. השנייה – יכולתה של החברה הישראלית לעמוד במבחנים החיצוניים נשענת על חיזוק עוצמתה בארבעה מישורים : חינוך, חברה, זהות יהודית ואחריות סביבתית.

    החברה מאופיינת בקיומם של תהליכים רבים ומגוונים של התחדשות יהודית. הציבור נוהר בהמוניו לזרם החינוך המסורתי, מתעוררת פריחה תרבותית וחברתית המושתתת על מורשת ישראל. בג”צ מכיר בתקפותם של טקסי נישואין וגיור הנערכים על ידי רבנים מזרמים שונים ובכללם עורכי טקסים חילוניים. העיסוק בארון הספרים היהודי ובזהות היהודית האישית מקרב את יהודי העולם לישראל, מעודד לכידות חברתית והתארגנות קהילתית.

    מנגד, קמה קבוצת ‘רבנים נאמני תורה’, הקוראים לקהילותיהם לבדל עצמן בענייני גיור ונישואין, כשרות ותרבות ואף ממליצים על מגורים בשכונות מבודדות מכלל ישראל.

    המדינה משלבת צמיחה כלכלית עם מדיניות רווחה המבוססת על אחווה וצמצום פערים ומאמץ להיות מופת עולמי בתחום סביבתי. מתחוללת פעילות אזרחית חברתית-כלכלית-סביבתית חוצה מחנות, המבוססת על ערכי סולדיריות וערבות הדדית. הכלכלה יציבה והפערים בין הקצוות מתמתנים.

    בחברה הפלסטינית אנו עדים לשתי מגמות: יש המשתלבים במגמה העולמית הכללית ומאמצים את ערכי הפלורליזם והשוויון ויש הרואים במגמה זו עדות נוספת להשתלטות תרבות הכופרים.

    שיח בין דתי עשיר מתרחש בין הזרמים הדתיים-קיצוניים שבשתי הדתות, כשהמשותף ביניהם הינו הרצון לשמור על אורח חיים דתי אדוק, תוך ביקורת קשה על כל סטייה מן המסורת. התהליך המדיני עם הרשות הפלסטינית מתמוטט והחמאס משתלט על מוקדי הכוח בגדה.

    בשנת 2018 עדיין לא זכינו לשלום המיוחל עם שכנינו, אך יחד עם זאת המהפכה הדמוקרטית באיראן מסמנת מפנה במלחמה העולמית בפונדמנטליזם. במישור הפנימי מתגברת תחושת הסולידאריות והאחריות החברתית של ממשלה, קהילות תאגידים ואזרחים, התורמת לחוסנה החברתי והכלכלי של ישראל.

    ואם לא?

    הולך וגובר הקרע בין רבני התורה ותומכי ההתחדשות היהודית. מיעוט חילוני לא שותף לחגיגות הזהות היהודית. גוברת התסיסה בקרב הפלשתינים ומתחיל מאבק אלים בהשתתפות ערביי ישראל, הנתמך ע”י אירן ומדינות ערב הקיצוניות. התמשכות הסכסוכים הפנימיים והביטחוניים גובה מחיר חברתי וכלכלי כבד ומשרה תחושת חוסר תקווה אצל רבים מאזרחי ישראל.

    בית יהודי – ישראל מן הים עד הירדן

    כשלון המשא ומתן המדיני, החמרה במצב הביטחוני וחוסר היכולת של מנהיגויות הפתח והחמאס לתת מענה לצרכי העם הפלסטיני גורמים לעליית כוחו של הג’יהאד הקיצוני, להתפרקות הרשות הפלסטינית ולהחזרת השליטה הישראלית המלאה ביהודה ושומרון בשנת 2010. ממשלת ישראל מכריזה כי מעתה תנהג לפי גישת ה”ייתנו – יקבלו” לפיה ככל שתגדל נכונות הפלשתינים להכיר בשלטון הישראלי כך ייהנו מזכויות ‘תושבות’, ואוטונומיה מלאה בניהול ענייניהם הפנימיים.

    גידול דמוגרפי משמעותי בציבור הדתי והחרדי בצירוף התחזקות דתית בקרב אוכלוסייה מסורתית מגביר, את השפעתם בחברה ובפוליטיקה ולהשתלבות גוברת של חרדים בשוק העבודה. המשבר הכלכלי העולמי המחריף והולך, מביא למצב שבו בשנת 2011 40% מהישראלים מצויים מתחת לקו העוני, ועוד 30% מוגדרים כמעמד בינוני נמוך. רוב הציבור אינו מסוגל לממן חוגים לילדיו, לקנות דירה או רכב חדש, לאפשר לעצמו טיול בחו”ל ולחסוך לפנסיה סבירה.

    המיאוס מהמצב הכלכלי והחברתי מביא ליצירת מחנה פוליטי גדול וחדש בשם “ברית יהודית חברתית” המבוסס על ערכים יהודיים: דתיים, מסורתיים,לאומיים וחברתיים. במסגרת יצירת הברית מסכים הציבור החרדי להימנע מכפייה דתית על הפרט אך בתמורה גובר והולך הצביון הדתי של המרחב הציבורי, בתחומי התרבות ובנושאים הקשורים למעמד האישה והמשפחה והשבת. כניסת ה”ברית” לממשלה מביאה להעלאת שכר המינימום, הגדלת קצבאות ותמיכה בארגוני צדקה וחסד, העלאת שיעורי המס לתאגידים עסקיים ולעשירון העליון, הידוק התקנות להגבלים עסקיים ומניעת ריכוזיות. המדיניות החדשה וערכי הערבות ההדדית ממתנים את הפערים הכלכליים.

    בשנת 2015 הייאוש של הצד הערבי מאי הקמתה של מדינה פלשתינית מוביל להכרה בפועל בהתבססותה של מדינה יהודית ברוח רעיון ארץ ישראל השלמה, מן הים עד הירדן, תוך מתן זכויות נרחבות לערביי יש”ע כתושבים על בסיס אישי, ללא זכויות לאומיות. לאומניים פלשתינאים קיצוניים מטופלים ביד קשה. במקביל מתבצע שיקום הפליטים הפלסטינים ברחבי העולם על בסיס בחירה אישית ובמימון ישראלי ובינלאומי.

    רבים מהאוכלוסייה החילונית במעמד הבינוני והגבוה מעבירים את מרכז ענייניהם ופעילותם לחו”ל. בשנת 2017 מספר היהודים העוזבים את הארץ לתקופה ארוכה גדול בשליש מכמות העולים.

    השילוב של ערביי יש”ע ואזרחי ישראל הערבים במדינה והשיפור במצבם הכלכלי ובזכויותיהם יוצר התמערבות והתמתנות. מתוך הבנה לצורך העמוק של האזרחים הערביים בטיפוח זהותם ותרבותם הייחודית, מכריזה ישראל על פתיחת משרד ממשלתי לענייני חינוך ותרבות פלשתינאיים, שינהל באופן עצמאי את מערכות החינוך, התרבות ושירותי הדת של כלל ערביי ישראל ויש”ע.

    המדינה רואה את עצמה כבית לאומי לעם היהודי, המחויבת בראש ובראשונה לקיומו, לתרבותו ולייעודו של העם היהודי. היא זוכה להכרה דה-פקטו על שליטתה בין הים והירדן ומהווה מוקד הזדהות ליהדות העולם.

    ואם לא?

    התקוממות פלשתינאית, בתמיכת ערביי ישראל, גובה מחיר כבד. ישראל מוחרמת על ידי אומות העולם ונעזבת על ידי הכוחות החילוניים ליברליים. קהילות יהודיות בעולם מצמצמות את תמיכתן בישראל בקריאה: ‘Moral Judaism instead of territorial Judaism’.

    שני בתים לשני עמים – שכנות טובה

    ישראל נכונה לדיון בינלאומי על היוזמה הערבית (הסעודית) לשלום במזרח התיכון. עם הזמן גוברת ההבנה כי התנאי ליציבות אזורית הוא חלוקת הארץ בין הפלסטינים והיהודים למניעת הקמת מדינה דו-לאומית בין הירדן לים. לאור הבנה זו הרשות הפלסטינית וממשלת ישראל מסכימות על מתווה להסדר: שתי מדינות לאום לשני העמים, הגבלת זכות השיבה רק למדינה הפלסטינית, אופציה להשארת התנחלויות תחת שליטה פלשתינאית תחת חסות כח רב לאומי ושמירת זיקתם כאזרחים לישראל. קו הגבול נקבע על בסיס חומת ההפרדה תוך פיצוי לפלסטינים על גושי התנחלות שנשארו בישראל. ובירושלים – שתי בירות לשתי המדינות.

    ארה”ב ומדינות אירופה נותנות גיבוי כלכלי רחב למהלך ומסייעות למפעלים כלכליים ולשיקום הפליטים.

    החברה היהודית בישראל, מתפצלת בין תומכי ההסכם לבין הרואים בו ‘קץ המפעל הציוני’. את הארץ שוטף גל מחאות ומאבקים. במגמה לתת מענה הולם לסכנת הקרע הפנימי מתגבשת הסכמה שכל חלקי החברה הישראלית נדרשים לוויתורים כואבים. וויתור על חלום ארץ ישראל השלמה, מול שילוב של משפט עברי בשיטה המשפטית, הרחבת החינוך היהודי וכד’. כמו כן מתגבשת תכנית רחבה לשילוב ערביי ישראל וחרדים במוסדות שלטוניים (שירות אזרחי בקהילות, וכו’), תוך מאמץ מכוון לסגירת פערים של אי-שוויון אזרחי. למרות שלא כולם שלמים עם מהלכים אלו, עולה רמת האמון ההדדי בין כל חלקי האוכלוסייה. מנהיגות צעירה צומחת, מועצות של אנשי דת ורוח מייעצות לממשלה בסוגיות ערכיות, תוך חתירה להסכמה או לאינטגרציה ביניהן.

    בהמשך מתקבלת בכנסת ישראל חוקה הכוללת את הכרזת העצמאות, מגדירה את ישראל כמדינת הלאום היהודי (כולל חוק השבות ומחויבות ליהדות התפוצות) ומבטיחה שוויון אזרחי וחופש דתי ותרבותי לאזרחי ישראל שאינם יהודים. חלקים נרחבים מערביי ישראל מצטרפים להסכמה על החוקה, לאחרים ניתנת האפשרות לוותר על אזרחותם הישראלית ולהיות אזרחי פלסטין.

    כלכלת ישראל מתפתחת ככלכלה חופשית בעלת אוריינטציה חברתית. מתרחבים קשרי המסחר והשירותים. צומחות ופורחות רשתות תמיכה והתנדבות קהילתיות וכלל-ארציות. פתרון הקונפליקטים המוסריים במדינה בצירוף חיזוק הזיקה לערכים יהודיים מביאים להתגברות ההזדהות של יהודי התפוצות עם ישראל.

    המדינה מגיעה ליציבות מדינית, כלכלית וחברתית והופכת בהדרגה ליותר יהודית, יותר דמוקרטית ויותר שוויונית.

    ואם לא, אז…

    גלי הגירת עובדים פלסטינים ומתאזרחי איחוד משפחות יוצרים תחושת איום דמוגרפי . במקביל מתגברות דרישות הפלסטינים בנושאי איחוד משפחות, זכויות קרקע ורכוש והשבת מקומות קדושים לניהול הוואקף.

    ירי תלול מסלול של תנועות קיצוניות על ישובי קו התפר מביא לשבירת האמון העדין ולהסלמה מהירה של הסכסוך הישראלי-פלסטיני.

    טבלה השוואתית:

    1

    בית יהודי מן הים עד הירדן

    2

    שני בתים לשני עמים – שכנות טובה

    3

    בית אחד לשני עמים –

    ישרא סטין

    4

    בית מתחדש – קשת יהודית

    5

    בית משותף – מולדת יהודית בקונפדרציה אזורית

    סוג הריבונות היהודית מדינת לאום (טריטוריה) מדינת לאום (עם) אין -מדינת לאום ריבונות מוגבלת

    לא טריטוריאלית

    סוג הזהות היהודית הגמוניה אורתודוכסית דתית הגמוניה של תפיסת יהדות ממלכתית קהילה (יהודי במרחב הפרטי, לא הציבורי) פלורליזם יהודי מתוך בחירה (ציבורי ופרטי) יהדות כעם
    כלכלה רווחה קלאסית +צדקה צמיחה כלכלית מנוף למשק פיתוח קשרי מסחר אזוריים

    האטה בהשקעות חוץ.

    שילוב בין צמיחה לרווחה פיתוח כלכלי מואץ. שחקן תחרותי בשוק גלובלי-רווח לכל
    פערים חברתיים הורדת הפער תוך הקטנת ה’עוגה’ הגדלת העוגה

    הקטנת פערים

    הקטנת העוגה

    העלמותו של המעמד הבינוני

    פער בין החברה הפתוחה

    לחברה הסגורה

    מגמה להשתלב בנורמות אירופאיות
    בשביל מי המדינה ? (העיקרון המארגן) התנועה הציונית (העם היהודי) התנועה הציונית

    (העם היהודי)

    מדינת כל אזרחיה חברה פתוחה, יהודים מתוך בחירה הפרדה בין ריבונות לזהות

    יצירת עוגן לאומי לא טריטוריאלי

    יחסי כוח הבטחת ההגמוניה הציונית הבטחת ההגמוניה הציונית דמוגרפיה בגלל הדמוקרטיה כוח לחברה האזרחית (מלמטה) שונים אך שווים
    אופי השתלבות במרחב מאבק לאומי

    כולל בזירה הפנימית

    חיבורים על בסיס גבולות ברורים היטמעות ברית עם נאמני החברה הפתוחה

    מאבק בנאמני החברה הסגורה

    השתלבות מדינית

    תוך שמירת גבולות לאומיים

    מקור העוצמה היהודי ? ריבונות

    עוצמה צבאית

    ריבונות

    עוצמה צבאית

    קהילה דתית ריבונות

    יהדות מתוך בחירה

    השתלבות

    מבלי לוותר על זהות

     

    לינק למשאב